ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
המחקר נעשה ע"י צוות רב תחומי בן 11 חברים. היוזמה לעשייתו החלה כחצי שנה לאחר הגירוש, עם הצטבר ממצאים על הסבת צה"ל לכוח שיטור מוכוון גירוש יהודים במעשה "ההכנה המנטלית", וקיבל משנה דחיפות עם התגלות פרי הבאושים של הכנה זו, במלחמת לבנון השניה.

חברי הצוות - שותפים בדוח הביניים רותי איזיקוביץ – יוזמת המחקר ומרכזת המצ"ח; בעבודת הצוות מרכזת את איסוף המידע ואת תיעוד עובדות "ההכנה המנטלית"; ממקימי קיבוץ השומר הצעיר 'חורשים' בשרון; פעילת ארץ-ישראל. ד"ר גדי אשל – מהנדס יצור ומערכות; חוקר, מנהל ומרצה. פעיל ארץ-ישראל בארגוני מאבק שטח ובהתארגנויות ציבוריות-פוליטיות; מרכז נושאי פצלו"ם צה"ל ולחימתיות בדוח המצ"ח. ד"ר אמירה דור – פסיכולוגית קלינית ורפואית; מדריכה; תושבת רעננה; לפני הגירוש עבדה כפסיכולוגית חינוכית בנצרים ועברה לנווה דקלים, כחלק מתנועת "אדמה אדמתי"; מרכזת נושא הפסיכולוגיה בדוח המצ"ח. בעז העצני – מהנדס מכונות; בעל חברה בקריית ארבע; פעיל ארץ-ישראל ומאבק שטח; דובר ארגוני מאבק פעיל ('מגיני ארץ', 'חומש תחילה' ועוד); פובליציסט במגוון כלי תקשורת בישראל; מרכז יחסי צה"ל - מתנחלים - חברה בדוח המצ"ח. עו"ד אביעד ויסולי – עורך דין; פעיל ארץ ישראל בגזרות המאבק המשפטי וארגון אזורי; ראש מטה חיפה ומטה ארץ-ישראל; מרכז הנושא המשפטי בדוח המצ"ח. ד"ר רחל טסה – כימאית פיזיקלית; עוסקת בחינוך; פעילת ארץ-ישראל; מבקרת איכות המידע בדוח. ד"ר משה ליבלר – פסיכולוג חינוכי בכיר, מדריך מוסמך ומטפל בגישה הנרטיבית. תושב כוכב השחר. שותף בעיצוב נושא הפסיכולוגיה בדוח המצ"ח. אליהו אקרמן – פסיכולוג חינוכי מומחה, מנהל השרות הפסיכולוגי-חינוכי בקריית ארבע. תושב נווה דקלים. כיום מתגורר באמציה. אביתר בן-צדף – ערך את כתב-העת 'מערכות' בצה"ל, עמית מחקר במכון לחקר הטרור במרכז הבינתחומי הרצליה. בדוח המצ"ח תורם בנושא חקר צה"ל מהקמתו.תנה להבי – פעילת ארץ-ישראל; תושבת המושבה כנרת; מחנכת; מיוזמות המחקר. הילה מרדכי – מהנדסת מחשבים; סטודנטית לפסיכולוגיה; שותפה בעיצוב נושא הפסיכולוגיה בדוח המצ"ח.תורמים נוספיםמירי צחי – צלמת ועיתונאית. צילומיה הם חלק מרכזי בתעוד אימוני "ההכנה המנטלית". על עבודת המחקר תחילת עבודת המצ"ח עמדה על קרקע בתולה. פרט למידע כללי על ההתרחשויות סביב תוכנית הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון וסביב ביצועה הנראה בשטח, כמעט לא היה ידוע דבר. מידע זה אפשר היה לאתר בפרסומי התקשורת, המגויסת בעיקרה: ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, שידורי ישראל - רדיו וטלוויזיה, וגלי צה"ל. מידע מסוג שונה נמצא בעיתונות אוהדת התיישבות: ערוץ 7, מקור ראשון, עיתונות פנימית של ההתיישבות והמגזר הדתי-לאומי, כגון מידעון צפון, אתר קטיף ועוד, וכן מעיתונות אינטרנט אובייקטיבית בדרך-כלל כמו NFC (אתר 'מחלקה ראשונה' של יואב יצחק). אך לא היה זה מידע מספק, שיכול להמציא תשובה על התהייה. בשיחות אקראיות בנושאים שונים הגיע לידיעתנו דבר קיומן של ערכות צה"ליות, שהיו מיועדות למפקדים. ערכות "הכנות מנטאליות למשימת ההתנתקות". המפקדים, מ-מ"כ ועד מג"ד, קיבלו ערכות אלו, כמו שמקבלים בצה"ל דפי הדרכה בנושאי מקומות והיסטוריה בארץ ישראל. והערכות זרמו. קיבצנו אותן אחת לאחת. תחילה חוברת אחת. אחר כך עוד שלוש, ועוד אחת בשם המכובס - "שבת אחים". ערכנו ראיונות עם מגורשים, שתיארו את החיילים המגרשים אף יותר מאשר את הקורות אותם עצמם, כמגורשים. הם ראו בעיניהם חיילים "כמו רובוטים, רק חסר לכם המגפיים", "ערימת גופות במדים", "אטומים", "צבא כובש, המרכיב משקפי שמש גם בלילה" צפינו בסרטים ובהם החיילים המגרשים בפעולתם, כפי שצילמו המגורשים בעיצומו של הגירוש. אלה היו חיילי "המעגל הראשון", החיילים שגירשו פיזית ממש. חיילים שהתעסקו גם בחטיפת תינוקות מזרועות אימותיהן שסירבו להיעקר "מרצון". רצון השלטון. עדויות אלו הדליקו נורות אדומות. החיילים "רק מילאו פקודה"?! והרי פעולה ממין זה מצריכה אימונים פיזיים ונפשיים מיוחדים?! אלא אם כן אתה אטום מלידה, או סדיסט. במאמר בעיתון 'מקור ראשון' כתב העיתונאי זאב גלילי מפי הפסיכיאטר ד"ר יוסי הָטָב על חיילים "רובוטים", אותם ראה בפעולה בעת הגירוש מנווה דקלים. בתוקף מקצועו הניח, גם ללא מידע בדוק, "שהם תיכנתו את החיילים לאמץ במודע מנגנון הגנה, בדרך כלל לא מודע, הנקרא 'בידוד האפקט'. לשלוט על הרגשות עד כדי לא להרגיש אותם בכלל". ערכות ה'הכנות' שהגיעו לידינו, אישרו לחלוטין את הנחתנו בדבר תכנות החיילים. נפגשנו איתם. הם סיפרו על מה שהם כינו "שטיפת מוח" או "טחינת מוח". חלקם סירב להשתתף בגירוש ואף בהכנות המנטליות. חיילים אלה שילמו עבור סירוב זה בכלא ו/או הדחה מהצבא; חלקם התפרפר מההכנות ומהגירוש עצמו בשיטות "סרבנות אפורה"; חלקם גירש בדמעות, וחלקם גירש עם או בלי נקיפות מצפון. יש לציין שרק מפקדים וחיילים מעטים היו מוכנים להיפגש איתנו. היה קשה להגיע לחיילים, בעיקר לכאלה שהתנגדו אבל צייתו. מחיילים אחדים קיבלנו את מכתביהם שכתבו למפקדיהם או למתיישבים שגירשו. גם מן התוצאות אותן חוו והמשתקפות במכתביהם, ניתן ללמוד על השיטה. העיתונאית אורית ארפא הצליחה טוב מאיתנו לראיין חיילים לכתבתה , אך גם הם היו מעטים. היא ציינה שזאת הפעם הראשונה שהיא עובדת כל-כך קשה על כתבה. בדרך כלל רצים אליה להתראיין, בניגוד גמור למה שקורה עם המשתתפים ב"התנתקות". יש לציין שהעיתונאית נסתה לראיין חיילים שנתיים(!) אחרי ההכנות וה"התנתקות". ההימנעות ממתן עדות היתה כמעט מוחלטת."יותר מחמישה-שישה חיילים סירבו בתוקף להתראיין למחקר. חלקם אמרו שהם חוששים מתגובה מטעם הצבא ואילו אחרים לא רצו לחטט בחוויה הכואבת שעברה עליהם. צה"ל סירב להמציא לנו קשר עם החיילים או עם הפסיכולוגים. חיילים רבים סיפרו שהצבא בקושי ניהל דיונים על הנושא ולא קיים תחקירים אחרי שהפינוי היה מאחורינו". מהעדויות שאספה העיתונאית הסתבר, שרובם היו חיילים שפעלו לדבריהם ללא נקיפות מצפון; בכלל בלי להתעמק בצדקת העניין. חיילים ללא דעה לכאן או לכאן. לאו דווקא מהשמאל או מה"שמאל" הקיצוני. בנוסף לכך, נפגשה ארפא גם עם פסיכולוגים שעבדו בפרויקט ההכנה המנטלית. הפרטים בכתבתה, היוו מקור מידע לאיתור חיילים. בעת ריאיון שקיימה עם ד"ר אריאל כנפו, אחד מהפסיכולוגים שתמכו עקרונית ב"הכנה המנטלית", היא קיבלה ממנו את מאמרו שהתפרסם בכתב-עת בשם 'פסיכולוגיה צבאית'. חיפשנו, במטרה לקרוא את מאמרו של ד"ר כנפו. חיפשנו אתונות ומצאנו "מלוכה". הסתבר לנו שבהפיכה שקטה, פסיכולוגים של ממד"ה, ביסל"ם מז"י (ר' קיצורים ומונחים), ופסיכולוגים מגוייסים המליכו את עצמם על הצבא. פסיכולוגים אלה, ביוזמתם הם וללא סמכות, העבירו את הצבא על ייעודו וזהותו. בכתב העת 'פסיכולוגיה צבאית' מס' 5 שיצא בדצמבר 2006 – כשנה וחצי לאחר הגירוש וכחצי שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה – מצאנו מאמרים נוספים של פסיכולוגים תומכי הגירוש, מאמרים על מבחר השיטות שננקטו בהכנות המנטליות. עם קריאת המאמרים, התאשרה סופית הנחתנו בדבר שטיפת מוח שהכילה את כל הדרוש לשם יישומה: רובוטיזציה של החיילים, הבניית שפה חדשה, מניפולציות, ניצול פסיכולוגי של חולשות אנוש, ציוות מוכוון גירוש. ה"הכנות" נבנו לתפארה על תשתית של 'שיח פוסט-מודרני' שתפס את מקום השיח הציוני והיהודי. שיח זה, שראשיתו באוסלו, חדר לצה"ל לפני עשר שנים לכל המאוחר, כשהוא נישא על גלי תקשורת אגרסיבית, באמצעות פסיכולוגים של הצבא. ל'הכנות' לגירוש התגייסו מרצונם גם פסיכולוגים אזרחיים, בעלי השקפה קרובה, או באמונה (תמימה?) ש"ימזערו נזקים" (כדבריהם). אלא שנוסף לנו הרבה מעבר לאישור זה. נוסף מידע חשוב שהסביר את הרקע; לא רק להכנה המנטלית, אלא לסירוס הצבא ככוח לוחם בכלל, דרך הפיכתו לכוח שיטור המבצע "פעולות שלום כמו ההתנתקות". זאת, מאחר שלא תהיינה עוד "מלחמות קלסיות", ופס מהעולם "אויב מדינתי", ולכן אין צורך באימונים הצבאיים הרגילים לשם ניצחון.