ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
מג"ד שהשתתף בפינוי מודה: "הרגישות שלי היתה מזויפת". רוב החיילים ששובצו בהתנתקות השתייכו למעמד הצבאי הנמוך

סיסמת ההתנתקות של צה"ל, נחישות ורגישות, היתה תחבולה. כך טענו המתנחלים כל הזמן, וכך מודה עכשיו גם צה"ל עצמו. במחקר המסכם של הפסיכולוגים הצבאיים על ההתנתקות נקבע ש"פעמים רבות הופגנה נחישות ללא סובלנות או מוכנות לפשרה". מפקד גדוד שהשתתף בפינוי אמר בפה מלא: "הרגישות שלי היתה מזויפת, או דומה לרגישות מרחוק שאני חש לנפגעי אסון הטבע בניו אורלינס". קצין אחר, מפקד פלוגה, סיפר ש"חיכה בקוצר רוח לפינוי בית הכנסת בנווה דקלים". הפסיכולוגים הצבאיים קובעים שהצמדת המלה 'רגישות' ל'נחישות' היתה "תחבולה רגשית שנדרשה לצורת ביצוע המשימה באופן המסוים שבו בוצעה". הם מציינים שהתחבולה הזאת נבנתה כבר בשלב הסימולציות של האימונים שקדמו להתנתקות, וכי בעצם התנהלה במתקן האימונים משטרת רגשות. ציטוט: "בניית המניפולציה הרגשית החלה כבר באימון הסימולציות, שכפה כניסה לנעלי המפונים, לראשם וליבם, והביא למשטור רגשות המפנים". במקום אחר במחקר מדובר על "מנגנון ניהול רגשות קפדני". על המסמך שממנו לקוחים הציטוטים הללו חתומים פסיכולוגים בכירים, המשרתים כפסיכולוגים במילואים וכן פסיכולוגים בשירות קבע. הוא יצא לאור לפני חודשים אחדים בלי שניתן לו פומבי. קבוצה של תחקירנים מתנדבים, מתנגדי ההתנתקות, חשפה אותו במסגרת מעקב מקיף אחרי ההכנה הפסיכולוגית בצה"ל ערב ההתנתקות ואחר התנהלות הכוחות בהתנתקות עצמה. בראש הקבוצה עומדת רות איזקוביץ מרעננה, והיא אומרת שהחומר שנאגר אצלה "מדהים". אכן, מדהים. עשרות אלפי חיילים השתתפו בהתנתקות, ורובם ככולם עשו זאת כמי שכפאם שד. העורך הראשי של המסמך, ד"ר עוזי בן שלום מאוניברסיטת תל-אביב, כותב ש"המיון למשימה היה בעיקר בשיטת 'הברירה הטבעית', היינו המשובצים למשימה היו בעיקר אלו שלא הצליחו להתחמק מההשתתפות בה. רוב המשובצים למשימת ההתנתקות השתייכו למעמד הצבאי הנמוך והפריפריאלי בריבוד הפנים צה"לי. היו אלה קצינים צעירים וזוטרים ונגדים שמילאו תפקידים עורפיים ומקצועות תומכי לחימה". ניסוח קולע לאופן שיבוץ המפנים הובא מפי איש שלישות שעסק בארגון כוח האדם העצום למשימה: "לרוב נבחרו האנשים הזוטרים ביותר, או הקריטיים פחות למחלקה שהוציאה אותם". ההחלטה להטיל למערכה בגוש קטיף ובצפון השומרון כל-כך הרבה חיילים התבססה על תורות צבאיות מימי קדם: "כוחות הפינוי הופעלו בגושים צפופים. למתבונן מן הצד מחזות הפינוי נראו לעתים כמו פלנקס יווני ערוך לקרב. הכללים המיוחדים שהוכתבו על ידי המצב הביאו את הצבא הישראלי, המודרני, הטכנולוגי והמתוחכם, לאימוץ דרכי פעולה פרימיטיביות קמאיות". שום דבר לא היה מקרי, אפילו לא הטורים הארוכים הכהים שבהם צעדו החיילים לתוך היישובים המיועדים לעקירה. קצינת מודיעין שהשתתפה בעקירה סיפרה: "על זה התאמנו המון, המון זמן, על ללכת בשני טורים. אל תשאל... אומרים לנו להיערך ל'שדרות מסע' ואז אנחנו הולכים, הולכים, הולכים, הולכים, הולכים...". ד"ר עוזי בן שלום והחוקר שגיא גינוסר מציינים ש"סד הכוחות העצום שהופעל במשימת ההתנתקות היה בו כדי להרתיע את המפונים, לטעת בהם דמורליזציה ולשדר הכרעה מראש". עם מאסה שכזאת כבר לא היה צורך לפנות פיסית את כולם, אלא רק את מקצת המתנחלים ואוהדיהם. כל השאר התפנו לבד. בן שלום ושגיא מסכמים: "במקום ליצור דימוי של דוב גדול מימדים ועצום כוח, כוחות הפינוי הצטיירו כדובי-חביבי, מתחשב, בוכה, לא לוחמני ומחבק. אלא שבפועל חיבוקו היה חיבוק דוב אימתני, שהביא להכרעת המפונים, מנע התנגדות פיסית מצידם, וגם דיכא מחשבות לסירוב ולהתנגדות בתוך כוחות הפינוי גופא". אלה מהכתומים שכעסו על רבנים שפעלו נגד גילויי אלימות, יכולים למצוא במסמך החדש אישוש לטענותיהם. נאמר בו כי "נוצרו פונקציות אזרחיות פנימיות, ששימשו כמתווכות או צינורות להעברת מסרים, ובהם רכזי הביטחון של היישובים, רבנים ועובדים סוציאליים. כל אלה היו מעורבים אמנם בתוך קהל המפונים, אך זכו לאפודה זוהרת, שהבחינה בינם לבין 'סתם' מקומיים, וזיכתה אותם בניידות לגיטימיות ובאפשרות להשקיף מן הצד על הנעשה. פעולתם בוצעה לרוב מאחורי הקלעים וסייעה לתעל תסכול וכעס של המפונים". גילויים נוספים: נדחתה בקשתם של פרחי טיס דתיים שהשתתפו בהתנתקות (תחת איום שיודחו מהקורס אם לא ישתתפו) לקרוע קריעה בבגדיהם לנוכח מראות הפינוי. מפקדיהם חששו שיהיה בכך משום ניצן ראשון של סרבנות, שצריך לדכא במהירות. אגב, מחברי המסמך מציינים שכאשר פתח צה"ל בהכנות להתנתקות הוא נתקל בחסר בולט של חומר אקדמי מחקרי על אירועי ימית וגם בהיעדר חומר צה"לי תיעודי מאותה תקופה. "הדבר נבע בעיקר מתחושה שרווחה בצבא אז, לפיה אירועי חבל ימית היו פרק חריג וחד-פעמי. לכן בשעתו לא ראו טעם לחקור אותם ולהפיק מהם לקחים". עכשיו, מתברר, צה"ל כבר מצויד במחקר אקדמי עשיר על הפינוי החדש. מאמר נוסף במסמך עוסק בהשוואה בין התפקוד של חטיבת גולני לעומת בית הספר לטיסה בתקופת ההתנתקות. כמו כן משובץ בו מחקר על "עולמו הרוחני של החייל הדתי". רותי איזקוביץ אומרת על המחקר הפסיכולוגי של ההתנתקות, כי הוא מוכיח שמפקדי ההתנתקות "פשוט שברו את כל הכלים בלי לשאול את בעליהם".