ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ד', יז’ בתשרי תשע”ט
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
תגובה למאמר המערכת, שבסופו הובעה תקווה ששלטון חדש יעביר את אותו צבא לשלב חדש בהתפתחותו. אין לתקווה זאת על מה להסתמך...

לעורך אמנון לורד שלום רב כמי שקראה את כתב העת "פסיכולוגיה צבאית", שעל חלק מן הכתוב בו הגיב, וממנו ציטט, חגי סגל במאמרו "חשיפה...", התוודעתי לגילוי מדהים על הצבא הישראלי. משום גילוי זה שמיד אכתוב עליו, אני מגיבה למאמר המערכת, שבסופו הובעה תקווה ששלטון חדש יעביר את אותו צבא לשלב חדש בהתפתחותו. אין לתקווה זאת על מה להסתמך, לצערי. בכמה מהמאמרים באותו כתב עת, אפשר למצוא את עדר הפסיכולוגים משרתי הגירוש, רובץ על קש פוסט מודרניסטי ומצליח להאביס בו את הקצינים. וכך הם כותבים: "המסקנה המרכזית של מחקרנו נוגעת בתיפקוד המפקד הצבאי בשדה הפעולה הפוסט מודרני, בצרכים ובמיומנויות החדשות שנדרשות ממפקדים במרחב פעולה חדש זה". שני החוקרים ערכו מחקר "ייחודי בתחום עקירת אוכלוסיות אזרחיות... מחקרנו מאפשר למידה ובחינה של תובנות חדשות לקראת אפשרות של אירועים דומים, כמו הטלת משימות צבאיות לא מלחמתיות [יש לזה כבר ר"ת: פצל"ם, החוזרים בעוד מאמרים] על צה"ל, בעתיד". [הדגשה שלי] מה פירוש 'משימה צבאית פוסט מודרנית' "אל מול המשימה הצבאית הקלאסית: לחימה כוללת נגד אויב מדינתי"? נתעלם מהשפה האורווליאנית- משימה צבאית במקום 'משימה שהוטלה על הצבא'- והנה זה פירושה לפי שני החוקרים: "משימת ההתנתקות כמשימה צבאית פוסט מודרנית, "לא לחימה" נגד "לא אויב". ולמה היא מוגדרת כפוסט מודרנית? כיוון ש "גם בהקשר של עולם התוכן הצבאי באים לביטוי הפלורליזם...המשמעות והתפיסה כי אמיתות הן תלויות הקשר מקומי וסוציו-תרבותי. דבר זה ניכר בעיקר בטשטוש סביבת הפעולה הצבאית הקלאסית [לעיל]. במקביל לשינוי שעוברות המשימות הצבאיות, גם תהליכי הבניית השיח הצבאי-פיקודי-משימתי עוברים שינוי . בעבר התאפיין השיח ...[כ] שיח דיכוטומי המבחין באופן ברור בין 'אנחנו' ל'הם', בין צדקתנו לטעותם, בין אהבה לשנאת האחר. הד לטענות אלו [...] ניתן למצוא גם בייעוד צה"ל כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט הרשמי של הארגון: ייעוד צה"ל, להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב ..." (עמ' 245-247) זהו. אם לא ידענו, כבר אין אויב אלא "אחר". גם הצדק בהגנה על המדינה שוב אינו עומד לצידנו. גל הירש שאתה ממליץ על שובו לצבא, הוא זה שטבע ברוח הפוסט-מודרניסטית הזאת את ה"עימות" ה"מוגבל" ב"עצימות נמוכה". כי אם אין מלחמה ואין אויב אבל יש צבא שמספק פרנסה מצוינת לקציניו, אזי יש להפוך את האויב לעמית, את המלחמה לעימות, ואת האימפוטנטיות וחוסר הרצון להגן על המדינה ואזרחיה, מה ש"בעבר" היה תפקידו של צה"ל, ל"פצל"ם"- פעולות צבאיות לא מלחמתיות, קרי לגירוש יהודים מא"י. החוקרים האלה, ולא רק הם (באותו גיליון של כתב העת), נשענים על חוקרים זרים באותו תחום של הפוסט-מודרניזם כבסיס פעולה וכתורה מסיני (ר' ביבליוגרפיה). מצבנו מושווה למצב מדינות באירופה שבאו להשליט סדר או לעזור במקרי אסונות טבע במדינות רחוקות וללא אויבים (פצל"ם)... בברכה רות איזיקוביץ (חברת צוות חוקר "הכנות מנטאליות למשימת ההתנתקות", מכותבים לעיל)