ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית
יום א', כו’ באלול תש”ע
ההכנה המנטלית הציגה בפני החיילים עולם של נימוקים וצידוקים למשימה הבלתי שגרתית והקשה לעיכול שהוטלה עליהם. צה"ל והמדינה דיברו על ערכים, חוקים, דבקות במשימה, עובדות היסטוריות, נחישות, רגישות, יחס הוגן ל"מפונים" ועוד. בחינה של המרקחת מעלה כי היא נועדה לבנות מוח חדש שיצדיק את גירוש כל תושבי המחוז מבתיהם, ויסיר פקפוקים ומעצורים ממי שאמורים לבצעו. הכוונה האמיתית מתוארת ע"י הפסיכולוגים שתכנתו את שטיפת המוח. 

התעמולה וההונאה בועז העצני 1.  מבוא ההכנה המנטלית הציגה בפני החיילים תמונה שלמה של מטרות, נימוקים וצידוקים למשימה הבלתי שגרתית והקשה לעיכול שהוטלה עליהם. מתוך ההכנה דיברו צה"ל והמדינה על ערכים, חוקים, דבקות במשימה, עובדות היסטוריות, נחישות, רגישות, יחס הוגן ל"מפונים" ועוד. בחינה מעמיקה של המרקחת שהוגשה לחיילים מעלה כי רבות מן העובדות והפרשנויות היו חלקיות ומגמתיות לפי קו תעמולתי ברור. התעמולה נועדה לבנות תמונת עולם שתצדיק מעשה של גירוש אוכלוסייה שלמה מבתיה, ותסיר ככל האפשר פקפוקים ומעצורים בקרב מי שאמורים לבצעו. ואכן, בחוברת הפנימית של הפסיכולוגים "פסיכולוגיה צבאית, מס' 5, (דצמבר 2006), הוסרו רבות מן המסכות. שם חשפו ההוגים והמכווינים של מסע התעמולה שורה של מניעים הנובעים מאידיאולוגיה מובהקת, עולם פנימי שלם השונה לחלוטין מזה של הקונצנזוס הישראלי. בנוסף נחשפו חלק משיטות ההונאה שבהן השתמשו. להלן השוואה בין התעמולה, האמת והכוונה האמיתית כפי שתוארה ע"י הפסיכולוגים: 2.    "צה"ל אינו בוחר את משימותיו" סיסמה זו חזרה שוב ושוב בהכנות המנטליות. הכוונה היתה להטיל על הדרג המדיני את האחריות לפקודה החריגה, ובכך להראות לחיילים שכפי שצה"ל - כגוף - מבצע את הפקודה, כך גם כל חייל חייב למלא אותה. 2.1.      האמת צבא מציית לדרג המדיני וכפוף לו, אך מובן מאליו שהפקודה חייבת להיות סבירה וחוקית. לא ניתנה תשובה לשאלה שאם צה"ל לעולם אינו בוחר שום משימה, האם פירושו של דבר שיש לציית לכל פקודה, ולו המופרכת והמטורפת ביותר? בפעולות צבאיות אמיתיות הצבא בפירוש מודיע לדרג המדיני איזו משימה הוא מסוגל לבצע ואיזו אין הוא מסוגל לבצע מסיבות שונות. האם צה"ל היה מבצע פקודה לכבוש את אירן ולא מבהיר לדרג המדיני שאין סיכוי? ומה בדבר פקודה "לפנות" את אום אל-פאחם? חמור מכך, דן הראל הורה לפסיכולוגים בפיקוד דרום להתחיל להכין את צה"ל למשימה, מיד לאחר נאום שרון בכנס הרצליה, בדצמבר 2003. בצה"ל החלו להתכונן בהתלהבות ולמעשה מתוך התנדבות, לעקירת ישובים חוקיים ולגירוש אלפי אזרחים, עוד לפני תחילת תהליך החקיקה לשינוי המצב החוקי. צה"ל יכול היה לומר בנקל לדרג המדיני שאינו יכול להתחיל לפעול לעקירת הישובים, כל עוד החוק אינו מאפשר זאת. אלא שהמוסכמות היו שההתנתקות היא משימה שאין נעלה ממנה ולוח הזמנים הקצר הינו קריטי לביצועה. צה"ל נענה למוסכמות הללו. "חוק ההתנתקות" שהפך את העקירה לחוקית באופן רשמי ואת הישובים לבלתי חוקיים, הושלם רק ב-16.2.05. מכאן עולה כי צה"ל בחר להתכונן למשימת העקירה החל מינואר 2004 כפי שמופיע בטבלה הבאה מתוך מסמך ביסל"מ:  3.   "שיעור באזרחות" - על דמוקרטיה ועל שלטון החוק. במסגרת ההכנות המנטאליות נדונו בהרחבה סוגיות של אזרחות, דמוקרטיה ושלטון החוק.  מטרתן היתה לתת רקע תיאורטי נרחב שיסביר את הקשר בין החוק, הדמוקרטיה והמשטר במדינה למשימת ההתנתקות, ולהגביר את המודעות לציות לחוק ולפקודות במסגרת המשימה הבלתי שגרתית. הדמוקרטיה תוארה כמשטר שבו הדרג המדיני מקבל החלטות כנציגו של הרוב שבחר בו, והדרג הצבאי חייב לציית כדי שתישמר המסגרת הדמוקרטית. במסגרת ההכנות הטילו אימה על החיילים כשקבעו שללא ציות והצלחה במשימה, תיפגע הדמוקרטיה ותיחרב המדינה. מתוך ערכת "הכנות מנטאליות למשימת ההתנתקות"(להלן 'הכנות'): "אי ביצוע משימת הפינוי יהיה כשלון של הדמוקרטיה. השמירה על עקרונות הדמוקרטיה ועל שלטון החוק היא שתבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל." הקדמת מח"ט גולני לפנקס למפקד למשימת ההתנתקות: "בשעת מבחן לדמוקרטיה הציונית, סמוך ובטוח ביכולתנו לבצע את המשימה, כי אין לנו ארץ אחרת! ...".................................... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 108 בערכת ההסברה של חיל חינוך: "המערך הראשון, 'המשטר הדמוקרטי בישראל' עוסק ביסודות המשטר הדמוקרטי והתנאים לקיומו... נושא זה נבחר מתוך ההבנה כי יש צורך להדגיש ולחזק את חשיבותם של הדמוקרטיה ושלטון החוק, במיוחד בתקופה זו". בחיל חינוך דובר בהמשך אמנם על מגבלות המוטלות על הרוב בדמוקרטיה, אך המסקנה הסופית לא כללה את משימת הגירוש כבלתי לגיטימית. הערכות כללו דיון נרחב על "פקודה בלתי חוקית בעליל": "כיצד משתמשים ב'מבחן הדגל השחור'? יש לבדוק אם הפקודה היא מוסרית ואינה נוגדת את המצפון. בית המשפט דורש מהחייל לדעת להבחין בין פקודה בלתי חוקית בעליל לפקודות אחרות. לא צריך להיות עורך דין כדי להשתמש בשכל הישר ובמצפון – צריך להיות בן אדם". והשלב הבא: "השאלה היא לא אם החייל חשב שמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, אלא אם "החייל הסביר" היה רואה את הפקודה כבלתי חוקית בעליל". ומהו "חייל סביר"? חייל סביר הוא חייל רגיל הפועל לפי הנורמות המקובלות, כפי שבית המשפט רואה אותן"................ מתוך 'הכנות'. אבל עורכי ההכנה המנטאלית "שכחו" להזכיר כמה יסודות חשובים בכל הסוגיות שהעלו, ולא במקרה. ההגדרה של 'חייל סביר' כפי שהובאה לעיל, משלמת מס שפתיים למצפון ולשכל הישר, ומייד עוברת לדרישה מחייל רגיל להיות 'חייל סביר' ע"י פעולה לפי "הנורמות המקובלות", שהן "כפי שבית המשפט רואה אותן". התרגיל המניפולטיבי מתחיל מנקודת מוצא מוסרית ומצפונית, אך למעשה מסיר את האחריות מן החייל ע"י מסירה חפוזה של מפתחות "הסבירות", לבית המשפט. מהחיילים הוסתר החוק הבינלאומי המגדיר גירוש כפוי של אזרחים כ"פשע נגד האנושות": "עקירתם בכוח של אזרחים מקבוצה אתנית אחת, מאדמתם ומבתיהם, ומסירת השטח המטוהר לקבוצה אתנית אחרת, הוא פשע נגד האנושות, ומבצעיו הם פושעים..." זהו ניסוחו של המשפטן הסרבי פטרוביץ', שעל בסיס חוות דעתו זו הועמד שליט סרביה סלובודן מילושוביץ' לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג, בגלל גירוש אזרחי קוסובו. עקרונות הדמוקרטיה כפי שהופיעו במערכי השיעורים, היו חסרים יסודות קריטיים שהיו, לו הוזכרו, לפגוע במסר של הציות. בניגוד לדגש שניתן ל"עקרון הרוב" שעל פיו מתקבלות החלטות במדינה דמוקרטית, כמעט ולא הוזכר שעיקר הדמוקרטיה הוא המגבלות על הרוב בכפיית דעתו על המיעוט - על כך שזכויות היסוד של מיעוט אינן יכולות להירמס גם ברוב מכריע. כמו כן לא הוזכרה שורת חירויות שאינן ניתנות לשלילה מן המיעוט, גם בהחלטת רוב, כגון חופש התנועה, החירות, כבוד האדם, הדת, זכות הקניין, ועוד מגבלות רבות שהדמוקרטיה אינה יכולה לחצות והן נשמת אפה. לא נאמר לחיילים כי בדמוקרטיה אין אפשרות להתיר רצח או אונס בהצבעה שבה יושג רוב, ובדיוק כך אין אפשרות לגרש אנשים מביתם על רקע לאומי גזעני. כחלק מהצנזורה שהטילו מכיני ההכנה המנטאלית, לא הוזכר הציטוט הבא מתוך ספר לימודי האזרחות של משרד החינוך, שנלמד בבתי הספר בישראל ועל פיו ניגשו לבחינות הבגרות באזרחות גם החיילים עצמם, זמן קצר קודם גיוסם: "חובת הציות של המיעוט לחוק, שהתקבל בהכרעת רוב, קיימת כל עוד הרוב שומר על כללי המשחק הדמוקרטי, כללים המחייבים את הרוב שלא לנצל את כוחו כדי לשלול מן המיעוט את הסיכוי להפוך לרוב, וכן שלא לנצל את כוחו כדי לדכא את זכויותיו הבסיסיות. כאשר מתכחש הרוב לחובה זו ומפר אותה... הרי שהוא פועל בעריצות הרוב, ואז פוקעת חובת המיעוט לציית לחוק"....  מתוך "להיות אזרחים בישראל", משרד החינוך והמינהל הפדגוגי, מעלות הוצאת ספרים בע"מ, התש"ס) "שיעור האזרחות" גם פסח על המרי האזרחי של מרטין לותר קינג שהפר בכוונה את חוקי הגזע שנתקבלו ואושרו ברוב דמוקרטי למהדרין ואף גובו בעשרות החלטות של בית המשפט העליון האמריקאי. 3.1.  חשיפת הכוונה האמיתית בכתב העת המאוחר (דצמבר 2006) חשפו הפסיכולוגים את טיבה האמיתי של המשימה, ולא טרחו לחזור על הצידוקים שנתנו לה בהכנה המנטאלית: "...-עקירה לצרכי שלום (ימית), מול עקירה ללא מטרה פוליטית ברורה (ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון)...".................................................. "פסיכולוגיה צבאית" עמ' 250. "משימה צבאית שאינה נגד אויב, ושאינה שואבת את הלגיטימיות שלה מסיבות ברורות של שלום, של מלחמה או של חוק."......................................... "פסיכולוגיה צבאית" עמ' 252 "הדמוקרטיה ושלטון החוק" נעלמו. אולי כאן נמצא את הסיבה? "התחרות היא על הנרטיב היהודי-ישראלי, מי מספר את הסיפור הציוני האמיתי – אנחנו או הם?".............מ"פ גירוש, "פסיכולוגיה צבאית" עמ' 263 מג"ד גירוש ניגש ישר לעניין ומוותר על הפרופגנדה: "...אנחנו כלי שרת בידי הפוליטיקאים..."............. "פסיכולוגיה צבאית" עמ' 259 עוד נימוק דמוקרטי למהדרין: "יש לפתח בקרב המפקדים מודעות למשמעויות שיש לתהליכים פיזיים בהבניית השיח. דוגמה לכך ניתן לראות בעובדה שתהליכי הכנה מנטליים מועברים בצה"ל בעיקר לקראת פעילות כנגד אוכלוסיה אזרחית יהודית"............................................... "פסיכולוגיה צבאית" עמ' 268 אלא שבחוג הפנימי של הפסיכולוגים אין דמוקרטיה ושלטון החוק אלא "פוליטיקה, תרבות ורעיונות" שעבורם יש לתפור "שיח פעולה" מתאים: "בעידן בו צבאות מודרניים מבצעים יותר ויותר משימות שאינן מלחמתיות... אלא: פוליטיקה, תרבות ורעיונות (Lynn;2004), נדרש הצבא להכיר בדחיפות, בצורך לגיבוש ואימוץ של אסטרטגיות וטכניקות להבניית והטמעת שיח פעולה מותאם ואפקטיבי.".............."פסיכולוגיה צבאית" עמ' 270. כנראה שהדמוקרטיה, החוק ויתר הערכים הנעלים שבהם הואבסו החיילים, לא היו אלא התגלמות "גיבוש ואימוץ של אסטרטגיות וטכניקות להבניית והטמעת שיח פעולה מותאם ואפקטיבי" במסגרת משימה שהמרכיב הדומיננטי בה היה "פוליטיקה, תרבות ורעיונות". 4.    דיונים אידיאולוגיים כתרגיל השפעה פסיכולוגי 4.1.      התעמולה מול החיילים קלטת "היום שלפני" (על סירוב ועל ציות): כמה חיילים וקצינים מביעים את דעותיהם מימין ומשמאל, עם מסר סופי של השתכנעות בחובת הציות: "אין לי ספק שאני אקרע מבפנים מאד-מאד חזק. מצד שני, כאיש צבא אני יודע שאני צריך לבצע את המשימה הצבאית שאני נדרש אליה. אני לא יודע מה יהיה אם אנחנו לא נתחיל להקשיב למרותה של המדינה שלנו עכשיו. אז מה, נחזור לימיהם החשוכים של חורבן בית ראשון, חורבן בית שני?"............"סרן רועי", דתי, שריון, בקטע מתוך קלטת של ההכנה "ביום שהמדינה לא תוכל ליישם את החוק שהיא קובעת, המדינה תהיה במדרון תלול להידרדרות"... "אין לתת לצבא להפוך לזירת התגוששות אידיאולוגית. מחאה פוליטית מקומה במגרש הפוליטי ולא בתוך הצבא"...................................." עדכון יומי לשטח", דפים שחולקו לכוחות הגירוש בשטח.  4.2.  חשיפת הכוונה האמיתית מטרתם האמיתית של הדיונים הרדודים הללו נחשפה בדיעבד אצל הפסיכולוגים: "מעט הדיונים האידיאולוגיים שכן התקיימו, עסקו במוסכם, בנושאים בלב הקונצנזוס הרחב, והדגישו את אתוס הדמוקרטיה וחובת הצבא לציית להנחיית הדרג המדיני. כך, באמצעות התמקדות בשיח משימתי, בקונצנזואלי ובמשותף, הושתק הויכוח האידיאולוגי" ..............."פסיכולוגיה צבאית", עמ' 139 5.    "שיח חדש" –  שינוי מטרת הצבא מלווה בשינוי שפתו הפסיכולוגים ומתכנני ההכנה המנטלית יצרו בכוונה תחילה מערכת שלמה של מושגים חדשים, מילים חדשות, ושפה חדשה לגמרי לצורך ביצוע שורה של פעולות, משימות וערכים. הם כינו זאת "שיח חדש", ומתוך בורות או שיכחה לא קישרו זאת עם המילה הצינית "שיחדש" ששימשה בדיוק לאותה מטרה בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984". כך, בצד השיח האזרחי החדש, שלא היה אלא קמפיין רמיה רבתי, מסע פרסום לשיווק של הגירוש והעקירה וכך לבנות דעת קהל אוהדת בעם, נבנה גם בצה"ל "שיח חדש", שיח זה נועד להניע חיילים לבצע את משימת הגירוש. 5.1.  דוגמאות ל"שיחדש" האזרחי "קרווילה". = קרוואן קירות גבס עם גג רעפים שנבנה בחופזה וברשלנות. תרמית שנוצרה לצורך שכנוע דעת הקהל ש"המפונים" מועברים ל"ווילות". "שכונת קרווילות" = מחנה פליטים. דעת הקהל שוכנעה להסכים לגירוש באמצעות ביטויים היוצרים רושם של עתיד מסודר וורוד המחכה ל"מפונים". "פינוי" = גירוש אלים וכפוי של אזרחים חפים מפשע בגלל היותם יהודים. המילה פינוי חלה על חפצים, אשפה או אזרחים באיזור אסון, הנאלצים להיעקר מרצון נוכח אסון טבע וכו' "התנתקות" = גירוש אלפי יהודים מבתיהם ותו לא. מילה המיועדת ליצור רושם שישראל "לוקחת את גורלה בידיה" ועוזבת את כל הצרות של עזה מאחוריה. אפילו טרם מעשה הודה השלטון כי פרט לגירוש, אין כוונה לעשות שום שינוי כלפי עזה באספקת חשמל, מים, סחורות, אנרגיה וכניסת פועלים. "יש פתרון לכל מתיישב" = השלכתם של אלפי אזרחים מבתיהם תוך חיסול מקורות פרנסתם, ללא פיצוי הולם, בליווי טיפול בירוקרטי מתנכר, מגושם ואדיש. "ממשלת ישראל ערוכה לפינו עזה וצפון השומרון, יש פתרון לכל מתיישב, דיור זמני וקבוע, תעסוקה, חינוך ופיצוי כספי, מקום דיור יחכה לכל משפחה, מאגר של 20,000 דונם לחקלאות, תעסוקה חלופית וסיוע לעצמאים, מקום לימודים לילדים". מתוך פרסומת ממשלתית בטלוויזיה = מכסימום היערכות, הכנות ותקציבים לגירוש עצמו ואפס היערכות, הכנות ותקציבים לצרכי הפליטים. זריקת אנשים ללא ציוד במלונות, אפס פתרונות ללימודי הילדים, חורבן חברתי – נוער שהתדרדר לסמים ואף למוסדות לבריאות הנפש, מקרים רבים של התפרקות משפחות, עלייה של כמעט 100% במקרי תחלואה, כולל סרטן, אפס פתרונות תעסוקה, פיצויים מאוחרים ומושהים- שגם בתאוריה, לפי החוק, לא הספיקו לכיסוי הנזק הישיר, אפס דיור קבוע- לפחות שלוש שנים לאחר הגירוש, אסון לחקלאי גוש קטיף שייצרו כ11% מהתוצרת החקלאית הישראלית שיוצאה לחו"ל, ופרנסתם נמחקה בבת אחת כתוצאה מן הגירוש. 5.2.   ה"שיחדש" של צה"ל שפה ומערכת מושגים חדשים שהפיקו הפסיכולוגים בצה"ל לצורך המשימה החריגה, ותרגומם לעברית: "מתקשים" = חיילים בעלי מצפון שנטו לסרב לפקודת הגירוש. תיאור החיילים המצפוניים כחלשים שיש לעזור להם. "פצל"מ", פעילות צבאית לא מלחמתית = שימוש בצה"ל לגירוש בכח של אזרחים מבתיהם כחלק מעימות פוליטי ישראלי פנימי. "הכנה מנטאלית" = שטיפת המוח של החיילים כדי שיהיו מסוגלים לבצע פשע מבלי להרגיש ועם מינימום משקעים נפשיים, כמטרה קצרת טווח. שינוי הזהות של צה"ל לצבא "פצל"מ" פוסט מודרני, כמטרה ארוכת טווח. "משימה לאומית" = גירוש 9000 אזרחים מבתיהם, הריסת בתיהם ומתן השטח לאוייב. המילה החיובית הגדולה הזו, מטרתה היתה לתת הרגשה לחיילים שהם שותפים במעשה לאומי חיובי גדול, בעוד שהם היו שותפים בפשע לאומי, פשע הומניטרי, ופשע בטחוני. המימד ה"גדול" דווקא לא השתנה... "שבת אחים" = השם שניתן למבצע גירוש 9000 אחים מבתיהם. צירוף המילים הזה, גדוש האחווה ושותפות הגורל, נועד לכסות על מעשה זוועה שהוא ההיפך הגמור ממשמעותו האפלה. השם שונה ל"זוהר הרקיע" בעקבות מחאות. "זוהר הרקיע" = השם המשודרג של מבצע הגירוש ("שבת אחים" בשמו הקודם), נבחר בגלל הניחוח הדתי- מסורתי הנודף ממנו, ע"י השימוש בצמד מילים מתוך תפילת "אל מלא רחמים" וספר דניאל בתנ"ך. השימוש נעשה כדי לבלבל את הציבור המגורש שרובו דתי, כאילו יש למעשה ולמבצעיו זיקה למקורות, וכדי לזכות לסימפטיה תת הכרתית. "מעגלים" = חלוקת התפקידים של כוחות הגירוש. מעגל ראשון מבצע את הגירוש האלים בפועל. מעגל שני מונע אפשרות של סיוע למגורשים שבבתים. מעגל שלישי מורכב מכוחות הגנתיים בעמדות קבועות שאינו מאפשר לערבים להפריע לגירוש. מעגל רביעי מורכב מכוחות התקפיים שיעצרו כל נסיון ערבי להפריע לגירוש. מעגל חמישי מוצב על גבול הרצועה ואינו מאפשר הפרעה לגירוש מתוך הקו הירוק. מעגל שישי נפרס קילומטרים בתוך שטח הקו הירוק ואינו מאפשר להתקרב לגבול הרצועה  ולהפריע לגירוש. רוב המעגלים שימשו ל"פצל"מ נגד יהודים, ומיעוטם נגד האוייב, שלא יפריע לפצל"מ. "חשיבה מתקנת"(מתוך 'הכנה') = ניטרול המצפון של החיילים. מנגנון הגנה שהושתל במוחות חיילי הגירוש כדי שיצליחו להתעלם מדברי קורבנותיהם. הרעיון הוא שיכנוע שקללות והאשמות המוטחות בחייל המגרש בעת מעשה, אינן מיועדות לו אלא למי ששלח אותו למשימה. כך יורדת, לכאורה, מעל המגרש האחריות האישית והיא מועברת ממנו למעלה, אל הדרגים שאינם נתקלים חזיתית בדברים ובמראות העלולים לגרום לטראומה. הסרת האחריות מקילה גם על המשך הביצוע עד תום. "מנגנון ניתוק רגשי"(מתוך "תיק תוכן – אתגרי המפקד במשימה)  = עיקור תשומת הלב והקשר שבין מעשיהם למוחם של חיילי הגירוש. מנגנון הגנה נוסף שהושתל במוחות המגרשים המורה לחייל שלא להקשיב לדברי קורבנו, לא להביט בעיניו, לא להיכנס לדין ודברים עימו, ולהתמקד רק בצד הטכני של ביצוע המשימה, שהיא הלא "משימה לאומית" "חוקית" ומוצדקת. כשהמגרש מנתק עצמו מהמשמעות של מעשיו, מן המראות ומזעקות המגורשים, הוא בורח אל הצד הטכני, ואז קל לו הביצוע ונמנעת ממנו טראומה. "צבא המדינה" = מה שפעם היה "צבא העם". ביטוי שהוסב כתוצאה מהבעייתיות שנוצרה עקב השימוש בצבא ככלי נגד חלק מן העם. "שומרי השלום" = חיילים שקיבלו משימת גירוש. ההפך הגמור, כפי שהיה ברור מראש: "שומרי השלום" הללו הביאו מלחמה ואסון על כל דרום הארץ. "משימה בתוך המשפחה", תרומה לקהילה", "סיוע" = "מלחמת אחים", "החרבת קהילות", "הרס החיים". מילים חיוביות, קלות לעיכול, לתיאור ההיפך הגמור מפירושן המילולי. "באנו לעזור ולא להרוס" = באנו להרוס ולא לעזור. "אנחנו חלק מכח סיוע" = אנחנו חלק מהאוייב שבא לגרש. "תהיו שם עבורם" = תהיו שם נגדם. "תהיו אתם אלו שעוזרים להם ברגעים הקשים" = תהיו אתם אלו שיוצרים להם את הרגעים הקשים. "נחישות ורגישות" = גירוש בכל מחיר, תוך נסיון לשמירה על ארשת פנים רגישה ומנומסת ככלי פסיכולוגי להמיס את התנגדות הקורבנות והחיילים עצמם. 5.4.   מחיקת המילים יחד עם כניסת המילים החדשות, המושגים החדשים והשפה החדשה, הוצאו מהשירות המילים, המושגים וה"שיח הישן", כדי למנוע סתירות והתנגשויות מצערות. מדובר במילים שנעדרות כולן מההכנות המנטליות: "מולדת", "אוייב ערבי", "התיישבות" (בהקשר של הישארות על הקרקע), "ציונות", "מלחמה" (באוייב הערבי), "יהדות", "ארץ ישראל". 5.5.  חשיפת הכוונות בחוברת "פסיכולוגיה צבאית" מובאים בהרחבה הנימוקים המעשיים והטריקים של שינוי השפה ככלי עזר לביצוע הגירוש. שם נחשפים המניעים מאחורי השפה המכובסת ונופלות המסיכות של שפת התעמולה שהונהגה ב'הכנות'. מתוארת הטכניקה וקיימת הודאה כיצד בוצעה מערכת מניפולטיבית שלמה על החיילים ש'סייעה' להם לרמות את עצמם. כמובן שאיש מן הפסיכולוגים לא העלה על הדעת להאמין בעצמו במילים הגבוהות שבהן השתמשו ב"ערכות". "השיח החדש שנוצר נטען בהגדרות של עולם מושגים ומונחים חדש: "משימה בתוך המשפחה", "תרומה לקהילה", "סיוע". שימוש בהם הקטין קונפליקטים, ואפשר (לחיילים).. לומר לעצמם כי "באנו לעזור ולא להרוס", ואת האמירה "אנחנו חלק מאוייב שבא לגרש" להחליף באמירה "אנחנו חלק מכח סיוע"  ............  "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 115. היה קשה לחניכי קורס טייס לגרש את תושבי גני טל, כי בקורס היה חניך מהישוב. מה עושים? המפקדים טרחו ומצאו פתרון: "הדבר הוביל את המפקדים לשנות טרמינולוגיה: "בואו וסייעו למשפחות לעבור את התהליך בקלות. תהיו אתם אלו שעוזרים להם ברגעים הקשים, ולא אנשים זרים. לוו אותם ותהיו שם עבורם"  ....  "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 115  הצורך בשפה חדשה למשימה החדשה מפורט בכתב העת בעמ' 245: "הרובד הראשון מתמקד בייחודיות משימת ההתנתקות כמשימה צבאית פוסט מודרנית...כמחייבת שיח משימה חדש ומותאם... הרובד השני מתמקד בייחודיות משימת ההתנתקות כמשימת עקירת אוכלוסיה אזרחית, על בסיס מאפיינים סוציו- פוליטיים שונים..". "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 245 כאן חושפים הפסיכולוגים את האמת שלהם ללא כחל וסרק – הפיכת צה"ל לגוף "פוסט מודרני", וביצוע עקירת אזרחים ממניעים "סוציו פוליטיים", כלומר מניעים פוליטיים של נסיגה והתקפלות המשולבים במניעים סוציולוגיים של שנאה וקנאה בחלוצי גוש קטיף מהמגזר הציוני-דתי. הפסיכולוגים הודו כי שינוי השיח היה מחוייב המציאות לבניית לגיטימציה לפעולה המפוקפקת: "...עמדו בצה"ל על החשיבות העצומה הטמונה בתהליכי ההכנה המנטאליים והבניית שיח משימה ייחודי ומותאם שיבסס לגיטימציה חדשה לפעולה..." "...שיח זה חייב להתבסס על מערכת מושגית חדשה ועל טיעוני לגיטימציה חדשים, והיה עליה להתייחס למאפייניה הייחודיים של משימת ההתנתקות... שאינה שואבת את הלגיטימיות שלה מסיבות ברורות של שלום, מלחמה או של חוק" ............................................................. "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 251-252. אחד ממפקדי האוגדות הוטרד מחוסר הזמן שנותר ללימוד השפה החדשה ע"י החיילים: "אני מבקש להזכיר לכם שאנחנו כבר דוברים את השפה ומתעסקים בה מעל שנה. המפ"ים שלנו יצטרכו ללמוד את השפה ולהעביר אותה לחיילים תוך שבועות בודדים" "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 263 חשיפת התרגיל הפסיכולוגי שמאחורי המושג" נחישות ורגישות": "המניפולציה הרגשית התגלמה בצימוד "נחישות ורגישות", כאשר המושג הראשון הוא צבאי "קלאסי", בעוד השני הוא בעצם התחבולה הרגשית שנדרשה לצורך ביצוע המשימה באופן המסוים בו בוצעה"........................................................... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 69. 5.6. מ-1984 עד 2005 כדי לבצע מעשים מסוג מסויים יש לבנות שפה שמסוגלת לחיות בשלום עם אופיו של המעשה. אי אפשר לקרוא לגירוש ולעקירה בשמם, כי עצם המושגים הללו שוללים את הלגיטימציה של המעשה ויש לבנות מערכת מושגים חדשה שתתאר את המעשה באופן הניתן לעיכול. שינוי השפה היה מעין סוג של ניתוק מן המציאות בדומה ל"ניתוק הרגשי" ולהסטת מבטי המגרשים מעיני המגורשים. בנוסף לכך, חזרה אינסופית על המנטרות יוצרת שכנוע עצמי ואובדן עירנות למשמעות האמיתית של המעשים, כלומר מחיקה מהתודעה של האמת בנוגע למעשה. הסופר ג'ורג' אורוול, כשתיאר בספר "1984" עולם דיכוי טוטאליטרי, היטיב לתאר גם את השפה החדשה שנזדקקו לה השליטים בבואם להשתלט על כל היבטי החיים של נתיניהם. אורוול כינה את השפה בספרו "newspeak", ובתרגום לעברית.... "שיחדש". העקרון היה שמשמעות המילה החדשה היתה ההיפך הגמור מהמציאות שנתבקשה לתאר. מאז שפורסם הספר, הפך סוג כזה של עיוות שפה לכינוי "שפה אורווליאנית". כמה השוואות בין ה"שיח החדש" של צה"ל המגרש מול ה"שיחדש" של אורוול שופכות אור עגום ביותר על טיבה של "המשימה הלאומית": מטרת ה"שיחדש" האורווליאני: "עקרונות לשון 'שיחדש'" היתה הלשון הרשמית באוקיאניה וכל כוונתה לא היתה אלא למלא את הצרכים האידיאולוגיים של "סוצאנג", כלומר הסוציאליזם האנגלי"........... "1984" מטרת השיח החדש לפי הפסיכולוגים של צה"ל, בניסוח נפתל ומסורבל בהרבה: "...יש לפתח בקרב המפקדים מודעות למשמעויות שיש לתהליכים פיסיים בהבנת השיח. דוגמה לכך ניתן לראות בעובדה שתהליכי הכנה מנטאליים מועברים בצה"ל בעיקר לקראת פעילות נגד אוכלוסיה אזרחית יהודית. פרקטיקה שכזאת מבנה משמעות ייחודית לשיח ההתנתקות לעומת שיח העימות המוגבל – גם כשזה מעלה דילמות אזרחיות, מוסריות ופוליטיות שאינן פשוטות כלל ועיקר. לאור זאת, על מפקדי צה"ל להביא בחשבון בתהליכי הבניית שיח גם את הפרקטיקות מהן מקבל השיח את מקומו ומשמעותו"...................................................... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 68: אצל אורוול לוקח זמן להטמיע את השפה החדשה: "בשנת 1984....המאמרים הראשיים בטיימס נכתבו בלשון זו אבל למעשה רב כזה היו מסוגלים רק מומחים. ציפו ש'שיחדש' תדחק סופית את רגלי שיח-ישן (אנגלית תקנית כפי שראוי לקרוא לה) בשנת 2050 בקירוב. בינתיים היתה לשון זו מרחיבה את תחום שליטתה קמעה קמעה, וכל חברי המפלגה היו משתדלים להיזקק יותר ויותר בדיבור היומיומי למילים ולתבניות הדיקדוקיות של 'שיחדש'  ................................................................................................... "1984" וגם אצל הפסיכולוגים בצה"ל- בצד התיאורטי התורתי: "כפי שטוען Ford (1999), קיימת נקודת אופטימום בתהליך הובלת ויצירת שיח ארגוני משימתי חדש, אשר אינם מוחלפים באחת, אלא מתקיימים זמן ניכר בתהליך מובנה של שינוי, זה לצד זה." והמלצתם לגבי הצד המעשי בתרגומו לצה"ל: "תובנות אלו מצביעות על הצורך לבצע תהליך החלפת שיח סדור. תהליך שכזה צריך לקחת בחשבון את מרכיבי השיח המשימתי הקיים במציאות הצה"לית כולה...  וליצור שיח חדש שיוכל להתקיים באופן מאוזן לצד השיחים הישנים... מיומנויות ניתוח, הבניה ואיזון של שיח בהובלת שינויים ומשימות חדשות – הינן מיומנויות יסוד שיש להקנות למפקדים בצה"ל בעידן הנוכחי"  .................... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 267: וגם: "בהבניה של שיח משימה חדש, הזמן הנדרש להטמעה הוא מרכזי... כך גם על דרגי הפיקוד הבכירים, להותיר לדרגי השטח המבצעיים זמן רב בהרבה להבניית והטמעת השיח החדש".  .......... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 269 אצל אורוול ישנן כמה מערכות של מילים: "המלים בשיחדש נחלקו לשלוש מערכות מוגדרות הידועות בשם אוצר מלים אל"ף, אוצר מלים בי"ת, ואוצר מלים גימ"ל".............................. "1984" גם הפסיכולוגים ממליצים על כמה שיחים: "...ביחידה בה ההשתייכות של הפרט חלשה יבנה הפרט לעצמו שיחים מקלי קונפליקט. שיחים אלו יילקחו מקבוצות השתייכות האישיות – אזרחיות – אידיאולוגיות של הפרט.  .........." "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 269 מטרת נוספת של השפה החדשה היא לטשטש את המחשבה. אצל אורוול: "ככל שצומצם המבחר, צומצם הפיתוי לחשוב. בסופו של דבר, קיוו, ייצא הדיבור במישרין מן הגרון ולא יהיה קשור כלל במרכזים של המוח העליון. כוונה זו, אף לא טרחו להסתירה"   .........."1984" גם ב"התנתקות", "מחשבה"- פירושה "צרות": "לכן, היה צריך הרבה-הרבה תרגולים כדי שהם יתרכזו בעיקר בטכניקה, שלא יתחילו לחשוב! כי ברגע שהתחילו המחשבות זה נהיה הרסני....זה צריך להיות מאוד מאוד תכליתי"  ..........מ"מ גירוש, "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 53 6.   מותה של האמת בהכנות המנטליות כחלק מההכנות המנטליות, סופק לחיילים מידע חלקי ושקרי, לא רק לגבי עקרונות הדמוקרטיה והחוק, אלא גם בנוגע לעובדות היסטוריות. כל ההטעיות וההחסרות הללו התאפיינו בקו בעל גוון "סוציו  פוליטי" מובהק –שמאלני ואנטי דתי. המטרה היתה להעמיק את שכנוע החיילים בצדקת המהלך באמצעות הקניית בסיס מידע שקרי של עובדות היסטוריות, מעבר לחובה לציית מתוקף הפקודה. מתוך קלטת וידאו "שבת אחים": 6.1. רבין במדי ס.ס. על המרקע הופיעה ההפגנה בכיכר ציון בירושלים, ובה מצולם מקרוב הפלקט עם תמונת רבין במדי אס.אס. הנוכלים שהכינו את הסרט לחיילים לא טרחו להזכיר את השערוריה האמיתית - כי בהפגנה היה רק פלקט בודד כזה, ומי שהראה ושיווק אותו באגרסיביות לעיתונות היה סוכן השב"כ אבישי רביב שהושתל במטרה להכפיש את המחנה הלאומי והדתי. הדבר נחשף בוועדת שמגר לחקירת הרצח, ומצוין שם. 6.2.  פרשת אלטלנה כך מתואר האירוע ב"ערכה": "מתפתחים חילופי אש, הקרבות גובים קורבנות בנפש. מי שעצר את זה זאת ההנהגה: בן גוריון ובגין". שקר פשוט וגס. בן גוריון הוא שנתן את פקודת הפתיחה באש, שבעקבותיה נרצחו 16 איש וטובעה אוניה מלאת נשק שבעזרתו ניתן היה להכריע את הקרב על ירושלים העתיקה, שנפלה כמה ימים לאחר מכן. מי שבלם את מלחמת האחים היה מנחם בגין שהורה לנצור אש בכל מחיר. 6.3.  אינתיפאדה 1987 התיאור ב'ערכה': "התקוממות עממית. מרי עממי של חסרי כל נגד מדינה חזקה וצבא חזק". האמת הפוכה לחלוטין - המהומות המכונות בפי האוייב "אינתיפאדה", היו מאורגנות ומתוזמנות מטעם הממסד האש"פי שניהל אותן ע"י ועדות מקומיות לשליטה באירועים שכונו "ועדות ההלם". המהומות פרצו בתקופה שהערבים ביש"ע היו במרחק הגדול ביותר מההגדרה של "חסרי כל" והיו בפריחה כלכלית עקב פרנסה שבאה מהחיבור עם המשק הישראלי. רק בעקבות המהומות החלה הדעיכה הכלכלית שלהם, ואז הם אכן התקרבו למצב של "חסרי כל". 6.4.   אש"ף, הטרור, ומעשי הרצח על ועידת מדריד מתוך אותו סרט הסברה: "אש"ף, שנתפס בעיני ישראל כארגון טרור, לא מוזמן". על שרשרת מעשי הרצח של אש"ף: "כדי לעורר את דעת הקהל בעולם, מבצע אש"ף פעולות טרור בעולם". ה'ערכה' אינה מזכירה כי אש"ף הוא הארגון שרצח יהודים יותר מכל גוף אחד אחר מאז הנאצים. מניסוח זה נובע כי עובדת היותו ארגון טרור אינו אלא גחמה ישראלית ("נתפס בעיני ישראל כארגון טרור"). כשלבסוף מוזכרים בכל זאת מעשי הטרור שלו, הם מקבלים הצדקה, כי נועדו "לעורר דעת קהל". רצח גברים, נשים וטף, כולל משפחות שלמות, רצח ספורטאים באולימפיאדה, חטיפת ופיצוץ מטוסים הם מחיר הכרחי וסביר בעיני מחברי ה'ערכה' בדרכו של אש"ף "לעורר את דעת קהל". 6.5. מלחמת ששת הימים "ב- 67' גורמת שרשרת אירועים ביטחוניים ופוליטיים להידרדרות המצב". מי אשם בששת הימים? "שרשרת אירועים". אף מילה על ההתנכלות הסורית לאספקת המים וההפגזות היומיומית על הישובים למרגלות הגולן, לא על הכנסת כוחות צבא מצריים לסיני תוך הפרת ההסכם משנת 1957 לאחר הנסיגה הקודמת, אף מילה על ההתפארות הערבית בהשמדה הצפויה של ישראל, אף מילה על ההכנה של בתי קברות המוניים בישראל, ולא על החרדה הקיומית בארץ ואווירת ערב שואה סמוך למלחמה. 6.6.  חשיפת הכוונות הסיפור ההיסטורי המסולף שמהווה הסתה נגד הימין תוך פגיעה באמונה בצדקת דרכה של ישראל, היה כלי הסתה בידי עורכי ה'ערכה'. אולי כי בראשם הפוסט מודרני, ממילא הכל "נראטיב". ובלשונם: "לגיטימציות שונות לביצוע המשימה: קטגוריה פנימית זאת כללה היגדים המייצגים שימוש של מפקדים במציאת לגיטימציות לביצוע הפעולה..."  ............................ "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 258. שינוי ההיסטוריה נועד ליצירת חוליה נוספת בשרשרת הלגיטימציות. "חשיבותו המרכזית של מחקר זה טמונה, אם כן, מעל הכל, בעצם ההצבעה על קיומו של עולם שיח פרשני- אישי במשימה צבאית מרכזית כל כך, כפי שהיוותה ההתנתקות עבור צה"ל. בעידן בו הצבאות המודרניים, וצה"ל בתוכם, מבצעים יותר ויותר משימות שהמרכיב הדומיננטי בהן אינו הנשק  אלא: פוליטיקה, תרבות ורעיונות, נדרש הצבא להכיר בדחיפות (!), בצורך לגיבוש ואימוץ של אסטרטגיות וטכניקות להבניית והטמעת שיח פעולה מותאם ואפקטיבי" .................................................................... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 270. "שיח פעולה מותאם", פירושו גם 'התאמת' העובדות ההיסטוריות ל"משימה". פעולה "אפקטיבית", ללא ספק. 7.  אידיאולוגיה של שינוי יעוד וזהות הצבא מקריאת החוברת של הפסיכולוגים עולה בבירור כי לא רק ביצוע משימת הגירוש עמדה לנגד עיני הפסיכולוגים אלא גם שינוי ייעוד צה"ל ושינוי זהותו, כחלק מאידיאולוגיה וראיית עולם פוסט מודרנית. הואיל ורוב החברה הישראלית ורוב החיילים אינם מסכימים עם שינויים אלו ועם האידיאולוגיה הזו, התבצעו בהכנות המנטליות שורה של מניפולציות, שקרים, סילוף ההיסטוריה ולוחמה פסיכולוגית נגד החיילים וכמובן נגד המתיישבים. לאחר מעשה, בחוברת הפנימית שלהם, חשפו הפסיכולוגים חלק מהאידיאולוגיה שהניעה אותם ואת תמונת עולמם: הפסיכולוגים החליטו שהמציאות הינה "פוסט מודרנית", ותהו האם לוחמי צה"ל הם שישמרו על "השלום": "ההתנתקות יצרה דמות חייל מורכבת יותר ורווית מתחים- הוא צד מעורב בקונפליקט, אך בקונפליקט זה הוא נדרש לנהוג בצד השני ברגישות, לוותר על תוקפנות ולא בהכרח לחתור למגע ולניצחון, מבלי להפוך לצופה מן הצד. הכלת פרדוקסים אלה מתאפשרת במציאות המותירה מקום להתבוננות מעורפלת בעלת מאפיינים פוסט מודרניים. גם הרכב הכוח למשימת ההתנתקות היה ייחודי במורכבותו… ייחודיות זו בנוף הפצל"מ הציעה פתרון אלטרנטיבי לקושיה מרכזית בעיסוק הסוציולוגי של משימות אלה- האם לוחמים הם שומרי השלום האולטימטיביים?"  ........."פסיכולוגיה צבאית", עמ' 74. צה"ל האמיתי נמוג וקם צה"ל חדש, "פוסט מודרני". להלן התיאור בשפה "פוסט מודרנית": "תוך כך נוצר "צבא אחר", ואיתו הדרה של "הצבא האמיתי". הדבר הביא ליצירתה של זהות זמנית, שאינה אנטי זהות. היה זה תהליך דיאלקטי של בניית "אחרות", באופן שבו הדהד "הרגיל" שנבנה לצורך המשימה המיוחדת בצורה מעט אחרת, והורכב מחומרים לא רגילים." .........   "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 75. הפסיכולוגים מבכים אפשרות של התפוגגות 'ההישג', בהיעדר מורשת "שמירת שלום". כמו כן הם ממליצים לחלק תעודות הוקרה ואותות ל"משימה". תעודות הוקרה, אכן חולקו למעורבים: "משימת ההתנתקות שנה אחרי, מציגה ביתר שאת את גורלן של משימות צבאיות במימד הזמן. בהעדר מורשת של "שומרי שלום", המגובה בהבניה חברתית בתוך הארגון הצבאי של פצל"מ, אין כוח ארגוני אנרגטי שיכול לייצר זכרון ארגוני –קולקטיבי וחוויתי. כמו כן, היעדר ארטיפקטים תרבותיים צבאיים, כדוגמת אות או תעודה, מצביע על חוסר הערך של המשימה והיעדר ההכרה בה. כך, על פני השטח נותר דימוי של "צבא צללים" לכוחות שביצעו את המשימה. הם דמו יותר ל"צבא נולד", שכוכבם דרך ליום אחד, אך מאז התפוגג קסמם והעניין בהם" .........  "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 76. סלילת הדרך למשימות גירוש בעתיד – "שדה פעולה פוסט מודרני" "המסקנה המרכזית של מחקרנו נוגעת בתפקוד המפקד הצבאי בשדה הפעולה הפוסט מודרני, בצרכים ובמיומניות שנדרשות ממפקדים במרחב פעולה חדש זה. כמחקר ייחודי בתחום עקירת אוכלוסיות אזרחיות, שמתמקד בגורם שביצע את הפינוי במו ידיו, מחקרנו מאפשר למידה ובחינה של תובנות חדשות לקראת אפשרות של אירועים דומים, כמו גם הטלת ביצוע משימות צבאיות לא-מלחמתיות על צה"ל, בעתיד"................... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 243 "הרובד הראשון מתמקד בייחודיות משימת ההתנתקות כמשימה צבאית פוסט מודרנית...כמחייבת שיח משימה חדש ומותאם... הרובד השני מתמקד בייחודיות משימת ההתנתקות כמשימת עקירת אוכלוסיה אזרחית, על בסיס מאפיינים סוציו- פוליטיים שונים.."  . ........."פסיכולוגיה צבאית", עמ' 245 כאן חושפים הפסיכולוגים את האידיאולוגיה שלהם ללא כחל וסרק – הפיכת צה"ל לגוף "פוסט מודרני", וביצוע עקירת אזרחים ממניעים "סוציו פוליטיים", כלומר מניעים פוליטיים שמאלניים של נסיגה והתקפלות המשולבים במניעים סוציולוגיים נגד מתיישבי גוש קטיף מהמגזר הציוני-דתי. דחוף להם לגבש ולאמץ אסטרטגיות וטכניקות- למען העתיד: "חשיבותו המרכזית של מחקר זה טמונה, אם כן, מעל הכל, בעצם ההצבעה על קיומו של עולם שיח פרשני- אישי במשימה צבאית מרכזית כל כך, כפי שהיוותה ההתנתקות עבור צה"ל. בעידן בו הצבאות המודרניים, וצה"ל בתוכם, מבצעים יותר ויותר משימות שהמרכיב הדומיננטי בהן אינו הנשק  אלא: פוליטיקה, תרבות ורעיונות, נדרש הצבא להכיר בדחיפות (!), בצורך לגיבוש ואימוץ של אסטרטגיות וטכניקות להבניית והטמעת שיח פעולה מותאם ואפקטיבי"... יהוו פרקטיקה פיקודית מנהיגותית מרכזית בה ישתמשו מפקדי צה"ל בביצוע משימותיהם בעתיד הנראה לעין."   ..................................  "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 270. ההוה של ההתנתקות הוא פוסט מודרני: "הרובד הראשון מתמקד בייחודיות ההתנתקות כמשימה צבאית פוסט מודרנית, אל מול המשימה הצבאית הקלאסית" שהיא לחימה כוללת אל מול אוייב מדינתי"  ............... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 245    ..וגם העתיד: "...ההנחה כי היעדר הקוהרנטיות החיצונית של השיח הצבאי אל מול שיחים אזרחים שונים, הוא נתון שימשיך להתקיים בצורה מעורערת במסגרת שדה פעולה הפוסט מודרני, שמטבעו הוא מרובה פרשנויות, בעל זוויות ראיה רבות ומתפרס על מגוון משימות לא מלחמתיות רחב ומעורפל" .......... "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 267    חומרה יתרה לכל הנאמר כאן נובעת מהתאריך שבו פורסמה החוברת "פסיכולוגיה צבאית", על שלל מסקנותיה, דהיינו חודש דצמבר 2006, חודשים ארוכים לאחר הקריסה בלבנון, שבעקבותיה הועמד השיח המעורפל של קצינים בצה"ל אל עמוד הקלון. צה"ל שנרדם בשמירה אל מול האוייב, והחל להתעורר, עדיין מעסיק את החבורה הפוסט מודרנית הזו, שלגביה כלום לא התרחש בקיץ 2006, ולא הוביל אותה לשום הרהור מחדש. בהערת אגב בודדת נחשפת ביקורת אגבית, אך מרעישת עולמות: "הטיפול בחיילים ה"מתקשים" היה טיפול מתוחכם בתוך גבולות היחידה, כך שנוצרה למעשה "עמימות מאפשרת", שפתחה להם צוהר להשתמט ולא לקחת חלק במשימת ההתנתקות ובכל זאת להמשיך ולשרת ביחידה. פרקטיקה זו יכולה להיתפס כוותרנות, כחוסר נחישות ו"התרככות" הפיקוד הצבאי. שלא כמו במשימות נוכח פני אוייב, בהתנתקות לא הובלט ערך ה"חתירה למגע", ולא נדרשה רוח התנדבות לביצוע המשימה. במבט ביקורתי ניתן לטעון כי פרקטיקות ההנעה שהופעלו בעת ביצוע משימת ההתנתקות עלולות להוביל לפגיעה בעוצמתו ונחישותו של פיקוד צה"ל במשימות לחימה עתידיות" .................. "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 140.   8.  שיטות הטעיה וכחש לאחר ההצלחה המקצועית, וכנראה גם האידיאולוגית, לא התאפקו הפסיכולוגים, ו"רצו לספר לחבר'ה", על השיטות, הטריקים והמניפולציות שבעזרתם הצליחו מעל המשוער לגרום לחיילים לבצע את הגירוש.  הודאה וחשיפת המניפולציות: "בבסיס הסימולציה (שבה התחפשו חלק מן החיילים למתנחלים) עמדה מניפולציה רגשית חזקה, שכפתה על החיל המפנה להבין ולהכיר את הצד השני באמצעות כניסה לנעליו". ....................."פסיכולוגיה צבאית", עמ' 55 "במקום ליצור דימוי של דוב גדול מימדים ועצום כח, כוחות הפינוי הצטיירו כדובי חביב, מתחשב, בוכה ומחבק. אלא שבפועל חיבוקו היה חיבוק דוב אימתני, שהביא להכרעת המפונים מנע התנגדות פיזית וגם דיכא מחשבות לסירוב ולהתנגדות בתוך כוחות הפינוי גופא. למעשה, כפי שנתאר מיד, התאפשרה הדו- משמעות שבדימוי באמצעות מניפולציה כפולה- הן כלפי המפונים שחשו מחובקים ובה בעת עברו קואופטציה (הכנסה פנימה ואף הענקת מינוי לגורם המפריע לארגון, וגיוסו, ע"י כך, לטובת הארגון) , והן כלפי החיילים המפנים שנכפה עליהם השימוש ברגשותיהם המכילים – והיא שהביאה להצלחה"............................................. "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 68 מניפולציות, "תחבולות רגשיות" ו"מטרות סמויות": "מטרתה המפורשת של ההכנה המנטאלית היתה לשפר את התמודדות הפרט והיחידה הארעית עם המשימה המורכבת והקשה. בחינה ביקורתית של מטרותיה הסמויות, מציעה לראות בהכנה המנטאלית מנגנון ניהול רגשות קפדני שמחייב הזדהות של הכוחות המפנים עם המפונים, מתן לגיטימציה ל-"התקרבנותם" והכלתם הרגשית. כל זאת מבלי שהדבר יביא לבלימת המשימה. המניפולציה הרגשית התגלמה בצימוד "נחישות ורגישות", כאשר המושג הראשון הוא צבאי "קלאסי", בעוד השני הוא בעצם התחבולה הרגשית שנדרשה לצורך ביצוע המשימה באופן המסוים בו בוצעה. הבניית המניפולציה הרגשית החלה כבר באימון הסימולציות, שכפה כניסה לנעלי המפונים, לראשם וליבם והביא למישטור רגשות המפנים." ...............................  "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 69 ניצול קצינים ביחידות הבט"ש, שעבדו מול המתיישבים ביום יום: "במשימה עצמה שימש קצין האוכלוסיה כמקור מודיעין, כפי שציינה קצינה מפנה: "קבלנו תדרוך קצר, על ה-'מה', ממה שנקרא קצין אוכלוסיה שמסתובב ומלווה אותם.הוא סיפר לנו קצת על הישוב, קצת על המשפחות." כן נוצלו קציני אוגדת עזה, על קשריהם הענפים עם אוכלוסיית גוש קטיף... פעולתם היתה מאחורי הקלעים, נסתרת מעין הציבור ונודעה בחלקה רק בדיעבד."....................."פסיכולוגיה צבאית", עמ' 65 יש לציין כי אוגדת עזה ניסתה לשדר תדמית של יחידה שאינה מעורבת בגירוש, אלא רק בבטחון. גילוי זה מוכיח כי היה זה שקר. כחלק מגילוי הלב במסמך, ישנן גם הערות לגבי הגולם שקם על יוצרו, ההפקרות והנזק של הפעולה, ללא הסקת מסקנות מכך: "...נראה כי השיח הייחודי, שנבנה מהמשגות חדשות שנועדו להתמקם לצד ההמשגות הצבאיות המקובלות ולהרחיבן, פורש לעיתים בשטח כנסיון להחליף את השיח המקובל ונתפס כפריצה וערעור גבולותיו. מרגע זה, נדמה שלא היו עוד כללים מנחים ברורים מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה שגוי בדיבור אודות משימת ההתנתקות, בבחינת "הכל הולך". ..........   "פסיכולוגיה צבאית", עמ' 263 9.  סיכום פרק זה חושף בפרוטרוט, הן את הטכניקה ואת הטקטיקות שבהם השתמשו הפסיכולוגים כדי לדחוף את חיילי צה"ל לביצוע הגירוש הכפוי והן את ההודאה המקצועית שלהם לאחר מעשה, כיצד עשו זאת ולמה התכוונו באמת ב'ערכות'. ההשוואה בין הנאמר לחיילים קודם המעשה, לשיח הפנימי של הפסיכולוגים לאחריו, מרתקת וחושפת את כל שיטות הפרופגנדה שבהן נקטו. בנוסף, מקבל הקורא 'בונוס' נוסף בעקבות חשיפת האידיאולוגיה הקיצונית של חבורת פסיכולוגים שחלשה על שינוי יעודו וזהותו של צה"ל. חשיפה זו מהווה פריצת דרך המסבירה מכיוון בלתי מוכר את המפולת של מלחמת לבנון השניה שחלקה הגדול היה בחורבן רוחו של צה"ל, זו ש"טופלה" ע"י הפסיכולוגים הללו. יש מקום לחקירה עד כמה היתה זו "רוח המפקד" שנשבה מהפיקוד העליון בצה"ל או יוזמה פרטית, על גבול המהפכנית, של חבורה קטנה של פסיכולוגים היושבת על "הברז" המנטלי של החיילים. בכל מקרה, ניתוקה של המערכת הצבאית מן המציאות בא לידי ביטוי בניסוח המצב שלאחר ה"התנתקות" שלו ציפתה: סעיף 3 מתוך ה'ערכה' (ראה תמונה מצורפת) "השלמת הפינוי ומימוש ההתנתקות" – בוצע. "נשמרת אחדות החברה הישראלית ונשמרת המסגרת הדמוקרטית" – קרע חסר תקדים בעם, מהגירוש עצמו וגם כתוצאה של רמיסת החוק, רמיסת כללי הדמוקרטיה והכשרת השחיתות. "שמירה על שליטה מלאה במעטפת רצועת עזה" – השליטה נשמרה כל עוד הערבים חשו שהגירוש פועל לטובתם. מיד לאחריו יצא המצב משליטה, "עוטף עזה" הפך ל"חוטף עזה". ישראל חסרת האונים נאלצה לבסוף להסכים לרגיעה שמשדרגת את כח האויב. מי ש"שומר על שליטה" כיום במעטפת עזה הוא... החמאס. חקלאים וסיורים מותקפים, החיים הפכו לגיהנום, ישובים מתרוקנים. טווח הטילים כבר מכסה את באר שבע, אשדוד, יבנה (כולל הכור האטומי שבנחל שורק), ואת כל מה שביניהן. "קיומה של הנהגה פלשתינית לגיטימית, אחראית ואפקטיבית, הפועלת לשינוי האוירה וליישום מחוייבות הביטחונית" – הבריחה הביאה במישרין לעליית החמאס ולנפילת הממסד האש"פי שנתפס בעיני השמאל כ"לגיטימי, אחראי ואפקטיבי". "לארגוני הטרור אין יכולת להשפיע על ההתנתקות ומיצוייה" – למה שיפריעו לה? ה"התנתקות ומיצויה" פעלה לטובתם. "צמצום ההשפעה המסלימה של גורמי חוץ ובכללם אירן, סוריה, חיזבאללה והנהגת ארגוני הטרור שבחוץ" – עזה הפכה למרכז טרור בקנה מידה בינלאומי, הכולל נציגים מאירן, סוריה, חיזבאללה ואל קעידה, לשטח הגיעו מפלצות טרור מכל העולם, אינסוף נשק ומוקמים בונקרים. השפעתם גברה עשרת מונים ולא צומצה כפי שקיוו חולמי החלומות. המצב שנוצר בעזה משפיע לרעה גם על יציבות המשטר המצרי. "הזירה הצפונית מרוסנת" – הנסיגה מעזה נתנה רוח גבית לטרור ודירבנה את חיזבאללה ליזום פעולות שבעקבותיהן פרצה מלחמה בצפון וחזר האיום הקיומי. יהיה זה קריטי כי כחלק משיקומו של צה"ל- בצד ההצטיידות, השיבה לשפה צבאית ברורה, קיום אימונים למלחמה וחזרה לכשירות קרבית, יבוערו עד תום את האנשים שהחריבו את הרוח של צה"ל. את כל חסידי הפוסט מודרניזם הממאיר, את כל המנותקים מן המציאות שהעלו על דעתם שהנסיגה והגירוש יובילו ליתרון כלשהו, את כל מי ששיקר לחיילים וגרם להם לפעול נגד אחיהם, נגד החוק הבינלאומי, נגד האינטרסים העליונים של העם והמדינה ונגד המוסר הבסיסי. כל יום שאנשים כאלו מחוברים בדרך כלשהי לצה"ל, משמעו עוד תבוסה בדרך.

בקליפת אגוז
מיזם "ההכנה המנטלית"
הצד המשפטי
שטיפת המוח
טכניקות פסיכולוגיות
הפסיכולוגים במיזם
"שיחדש"
אוסלו והפוסט-מודרנה
הסבת צה"ל ל-'פצל"מ'
היחס לשירות
ההכנה לגירוש - שוברת
לא עוד: חיסון מנטלי
ממצאים
דוחות, מאמרים, מצגות
דיון ציבורי
המצ"ח
צור קשר
Mental Preparation
חדש באתר
הדפס כתבהשלח כתבההוסף תגובה לכתבה
שיתוף