ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ה', כו’ בכסלו תשע”ח
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
שטיפת המוח במשך החודשים שקדמו לגירוש ("הכנות מנטאליות"), ואשר במרכזה המטרה לגרום לציות חסר אבחנה וטוטאלי לפקודת הגירוש, לא הסתיימה עם תחילת הגירוש בפועל. לכל גדוד נצמד פסיכולוג בעת הביצוע, למניעת חריגה מן השורה, ולו של חייל אחד מה-40,000 שהשתתפו.הפסיכולוגים היו זרוע אחת שאחזה בכל חייל וחייל, כאשר השנייה,בתנועת מלקלחיים, הייתה- הפיקוד הצבאי הגבוה. מפקדים שלחמו במלחמות ישראל וסיכנו את חייהם למען קיום מדינת ישראל,  קיבלו עליהם, לפתע פתאום, אידיאולוגיה הפוכה לזו שהייתה ביסוד הנכונות שלהם להקרבת חייהם עד אז. 

קטעים קצרים אלה מתוך ערכות "הכנות מנטאליות למשימת ההתנתקות", כמו גם דברי הרמטכ"ל,  הינם הצצה חטופה בלבד לעבר שטיפת המוח שנעשתה בכיוון  מטרה אחת: ציות!   1. צה"ל: החובה לציית חובה מוחלטת עד שעת האפס השמיעו מפקדים ושמעו חיילים השכם והערב במסגרת "הטמעת מסרים", את מסר חובת הציות למבצע הפצל"ם[1], ובשעת האפס ניצב לפניהם במלוא סמכותו, מפקדו העליון של הצבא, שחזר, כאילו הייתה זו פקודה לפני מבצע צבאי גורלי למדינת ישראל, על סכנה קיומית!!! הבצוע- חובה!   שטיפת המוח במשך החודשים שקדמו לגירוש ("הכנות מנטאליות"), ואשר במרכזה עמדה המטרה, לגרום לציות חסר אבחנה וטוטאלי לפקודת הגירוש, לא הסתיימה עם תחילתו בפועל. לכל גדוד נצמד פסיכולוג בעת הביצוע, למניעת חריגה מן השורה ולו של חייל אחד מ-40,000. הפסיכולוגים היו אחת מזרועות מלקחיים שאחזו בכל חייל וחייל, כאשר השנייה הייתה- הפיקוד הצבאי הגבוה. מפקדים שלחמו במלחמות ישראל וסיכנו את חייהם למען קיום מדינת ישראל, לפתע פתאום קיבלו עליהם תשתית אידיאולוגית מנוגדת לחלוטין לזו שהייתה אז ביסוד נכונותם להקרבה . התשתית האידיאולוגית החדשה-  תורת המלת"ם מבית היוצר של תא"ל שמעון נווה[2] , חלחלה עמוק לתוך דרגי הפיקוד: "אין איש יודע מהי האמת", נכתב ברוח הפוסט-מודרנית, פוסט-ציונית בערכות "הכנות מנטאליות". ברוח זו כבר לא היה אויב, לא הייתה על-כן חתירה לניצחון, הייתה רתיעה מכיבוש שטח, והצבא יכול היה להתפנות ל"פצל"ם- פעולות צבאיות לא מלחמתיות, פעולות שלום כמו ההתנתקות"[3]. את מקום הגנת המדינה ותושביה, ברוח יעוד צה"ל[4], תפס "עימות מוגבל בעצימות נמוכה",  "תפיסת ניצחון" במקום ניצחון. כתוצאה מכך לא נותרה אבן על אבן מאבני יסוד הקיום של צה"ל. הצבא איבד את זהותו. הסבר אפשרי ליכולת המלת"ם להספיג אידיאולוגיה חדשה זאת אל תוככי הפיקוד נעוץ אולי דווקא ברפלקס הציות אותו הטמיעו בעצמם מפקדים בכירים כל חייהם, ציות המיטיב בדרך כלל עם הבצוע, והוא אבן פינה של כל צבא.  רפלקס הציות האפיל על חופש הבחירה עד כדי כך  שנטלו על עצמם  "משימה" שגם חרגה מייעודו של צה"ל, וגם, ובעיקר הייתה בלתי מוסרית בעליל. כיוון שכך, דבר לא עמד בדרכם בעת הטמעת הציות לכל פקודה בחייליהם.   מקריאת קטעים בודדים  מתוך ערכת הסברה למפקדי צה"ל  (לעיל) ניתן לעמוד על מסר חובת הציות כחובה מוחלטת (להוציא ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל, מה שיתברר כמס-שפתיים בלבד), כאשר הוא בא בהמשך למסר הדמוקרטיה: זוהי החלטת הנבחרים! כבר כאן נזכיר את אחד ממפקדיו הבכירים של הגירוש, תא"ל (אז) גרשון הכהן, המערער ברגע האמת על תוקף מסר זה ששימש במשך חודשים רבים תשתית לציות: "אני הייתי נאמן לעשות את זה גם אם לא הייתה דמוקרטיה"[5].   מקריאת הקטע מתוך פקודת היום של הרמטכ"ל ניתן לעמוד על המסר: "הצבא חייב להיות כפוף בהחלט לרשות האזרחית!"-  מסר שחזר שוב ושוב חודשים רבים לפני הגירוש. במלים פשוטות- חובה לציית לפקודות הצבא ללא עוררין, כיוון שסמכותו לגרש יהודים  באה לו מכוח חוק שנחקק במשטר דמוקרטי. ואם חשב אחד מהחיילים, ככל אדם נורמטיבי, שגירוש בני אדם ישרי דרך מבתיהם, החרבת בתיהם וגזילת מקור פרנסתם, הוא-הוא המעשה האלים, הרי בא ראש הצבא להזהיר מפני הפיכת אותו חייל נורמטיבי לאלים, דווקא אם יסרב לפקודה האלימה: "הצבא עלול להפוך קלגס אלים המעמיד בסכנה את העם אם לא יהיה כפוף לרשות האזרחית". האלימות הוכשרה אם כן ע"י הרשות האזרחית, פקודת הגירוש הפכה בכך לחוקית, והוסר חשש החייל מפני היותה בלתי חוקית בעליל.   2. החובה לציית אינה חובה מוחלטת:       §         חובת ביצוע כל החלטות הדרג המדיני: בניגוד לכתוב, על פי חוק (כולל התיקונים לחוק), הצבא אינו חייב לקבל את כל הוראות הכנסת והממשלה[6]. הוא לא חייב  למשל לשבור שביתה באיי הבתולה. הוא לא חייב לפזר הפגנות נגד הממשלה. הוא לא חייב  להעביר זקנות את הכביש גם אילו הייתה זו החלטת כנסת, ואפילו אושרה ע"י בג"צ. ואין אלה דברים היפותטיים. לקראת הגירוש התבקשו החיילים  להשיב לשאלה הבאה: תא"ל (מיל') עודד טירה ציין את הקושי של חיילים הניצבים לפעמים, "בתוקף פקודה", מול אזרחים ישראליים המפגינים או הנוקטים צעדים חריגים –"בתוקף אידיאולוגיה". האם עמידה כזו באמת קשה מדוע כן/לא? ניתן לתת לדוגמא את חיילי מג"ב שחלק מתפקידם הוא פיזור הפגנות מסוגים שונים[7].   ואנחנו נשאל: מדוע לא להפוך כמה עשרות אלפי חיילים שהתגייסו להגנת העם והארץ, לחיילי מג"ב בעת הצורך הפוליטי לפזר "הפגנות מסוגים שונים" ובכך להפוך פעולות אלו לחוקיות?...   האמת היא שמפקד הצבא יכול וחייב לנמק גם התנגדות לביצוע פעולה צבאית, קל וחומר נגד אזרחים.     §         פקודה בלתי חוקית בעליל אינה ניתנת להגדרה, מעצם "הגדרתה" כִּכְתבהּ בערכות ה"הכנות", כיוון שמרכיביה הרבים גם הם אינם מוגדרים (ואינם יכולים להיות מוגדרים), ולכן הם נשארים בתחום מלים חסרות משמעות כגון: חייל סביר ("..הוא חייל רגיל הפועל לפי הנורמות המקובלות, כפי שבית המשפט רואה אותן"); מבחן הדגל השחור; הנורמות המוסריות המקובלות במדינה, וכד'.   אם נפשט את המלל הרב ה"מגדיר" מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, נקבל שהחייל ה"סביר" מנקודת השקפתו של ביהמ"ש צריך להחליט בעצמו, על-פי מבחן דגל שחור בלתי מוגדר, ואחרי בדיקה, "אם הפקודה היא מוסרית ואינה נוגדת את המצפון.  בית המשפט דורש מהחייל לדעת להבחין בין פקודה בלתי חוקית בעליל לפקודות אחרות (חוקיות ובלתי חוקיות). הואיל ומדובר במבחן מוסרי ולא משפטי,  לא צריך להיות עורך דין כדי להשתמש בשכל הישר ובמצפון - צריך להיות בן אדם".     אבל-  "השאלה שהחייל  צריך להשיב עליה [כאן- על השאלה, האם הפקודה שקיבל, לגרש יהודים, היא בלתי חוקית בעליל] אינה לפי המצפון וההשקפה המוסרית שלו...". כבר קרא החייל הסביר שהוא צריך לפעול לפי נורמות "כפי שביהמ"ש רואה אותן" והוא אכן אינו עורך דין. הוא החליט מה שהחליט, כבן- אדם ("לפי המצפון וההשקפה המוסרית שלו..." כאמור). הכיצד ינחש עכשיו  אילו נורמות "רואים" X שופטי בג"ץ? ובכלל, ביהמ"ש הרי אמון על החלטות בעניין שמירת חוק. מה עניינו אם כן אצל נורמות מוסריות? ואם כבר לקח לעצמו זכות החלטה בעניין, לפי איזה קריטריון זכותו עולה על זו של החייל? האם נבחר הוא עצמו על-פי קריטריון מוסרי?! והנה, כאשר כבר החליט החייל בעצמו כנדרש ועל פי מצפונו, הוא מוגדר כסרבן, ומצפונו וערכיו מוגדרים כדעה פוליטית אסורה בצבא!   סבאטיאן הפנר, גרמני שהציל עצמו מצפורני הנאציזם וברח עם אשתו היהודיה לאנגליה, כתב אחרי ניסיונו במחנה ספורט "תמים" של הנאצים: "באיומים נוראים דורשת ממנו המדינה שיוותר על חבריו...יתכחש להשקפותיו, יאמץ השקפות מוכתבות..ויעמיד עצמו לרשות הרפתקה פסולה בעיניו, העומדת בניגוד לעברו ובניגוד ל"אני" שלו, ומעל לכל- שיעשה כל זאת בהתלהבות, ללא גבול ומתוך הכרת תודה."[8]   3. מניפולציות להשגת ציות הפסיכולוגים לא סמכו רק על שטיפת המוח, שכרכה דמוקרטיה וחוק בציות לכל פקודה (למעט "פקודה בלתי חוקית בעליל", שכאמור "הגדרתה"  מבולבלת וסותרת את אפשרות ההגדרה[9]). בכתב העת שלהם, 'פסיכולוגיה צבאית' מס.5, הם מודים במניפולציות על החיילים: §         ציוות יחידות שהורכבו מחיילים מ"הריבוד הפריפריאלי... שבהשתתפותם מקופל הפוטנציאל לתהילה חברתית והבנייה הרואית תוך שבירת הדימוי ה'ג'ובניקי." §          גיוס 40,000 חיילים שיהוו איום על כל חייל בַּכוח:  "... הבנייה מתוחכמת של כוח המוני. במקום ליצור דימוי של דוב גדול ממדים ועצום כוח, כוחות הפינוי הצטיירו כדובי חביב, מתחשב, בוכה, לא לוחמני ומחבק. אלא שבפועל, חיבוקו היה חיבוק דוב אימתני, שהביא להכרעת המפונים, מנע התנגדות פיסית מצידם, וגם דיכא מחשבות לסירוב בתוך כוחות הפינוי גופא... " §         בניית צוותים קטנים  בתוך המאסה הענקית המאיימת, כדי למנוע זליגה החוצה של מי שכונו 'מתקשים': "אחד מגורמי ההנעה המרכזיים ביותר...לייצר במחלקה מצב שבו אנשים קוראים אחד לשני, אחרת יכולים להיות סחף ותחושה של התפרקות הצוות מבחינה מנטאלית". ציוות זה נעשה מתוך ידיעה ש"אנשים קוראים אחד לשני" במצבים קשים, וגם נענים לקריאה, בעיקר כאשר הם מכירים זה את זה היטב, ויכולים מצד אחד לתמוך זה בזה בעת הקושי, אך מצד שני עשויים גם להשפיע כנגד המהלך. למצב כזה נמצא פתרון בהמלצה לא לצוות אנשים שיש ביניהם הכרות קרובה מידיי: "אין לאפשר מקרים של תתי קבוצות של 4-5 חיילות שיש ביניהן הכרות טובה, מאחר שמשפיעות על הדינמיקה"[10]. §         הפעלת "מניפולציה רגשית [ש]התגלמה בצימוד 'נחישות ורגישות' ". נכפה על החיילים להיכנס לנעלי המגורשים: "למעשה, התאפשרה הדו-משמעות שבדימוי [הדובי] באמצעות מניפולציה כפולה- הן כלפי המפונים והן כלפי החיילים המפנים, שנכפה עליהם השימוש ברגשותיהם המכילים...הדוב המחבק, על המניפולציה הכפולה שבו".   4.  ציות הפרט בתוך המון   הפסיכולוגים ניצלו את הידע המקצועי שלהם והשתמשו בטכניקות ידועות, כגון, יצירת מאסת חיילים ענקית כדי שתפעל ביעילות על הפרט, לשם ציות לכל פקודה. גם לפקודת גירוש על רקע אתני (יהודים בלבד), המוגדר במשפט הבינלאומי כ"פשע נגד המין האנושי"!   הציות אותו השיגו באמנות גדולה הפסיכולוגים והמפקדים, הושג ע"י הפיכת החיילים להמון באותו מובן שהם עצמם הזהירו מפניו אצל... המתיישבים המגורשים: "אדם יחיד בתוך קהל מפחית אחריות מוסרית. היחיד נדבק, מחקה או נגרר אחרי הנורמות וההתנהגות של הקבוצה, גם אם אינו מסכים להן. הפרט נבלע בקהל (אנונימיות); האחריות מחולקת בין כולם"[11].   5.  הציות- מכשיר להגשמת מטרות פוליטיות   לקראת ה"התנתקות" , מתאריך 13.7.05, ובמהלך ביצוע ה"משימה", עד 12.9.05, הופץ עדכון יומי לשטח. בדפים אלה הידקו המפקדים והפסיכולוגים שוב ושוב את משולש המסרים סביב מצפון החיילים: דמוקרטיה- חוק- ציות. כל הבעת ספקות באשר להשתתפות הצבא בגירוש, או נקיפות מצפון, נדחו בתקיפות כאידיאולוגיה , דעה אישית או פוליטיקה:   "מחאה פוליטית מקומה במגרש הפוליטי ולא בתוך הצבא"[12].  "אין לתת לצבא להפוך לזירת התגוששות אידיאולוגית" [13]. "הצבא הוא זרוע מבצעת א-פוליטית של השלטון ותפקידו לבצע את ההוראות, כפי שניתנו לו על ידי הממשלה".   ולפתע, אחרי ככלות הכל, כתבו אותם פסיכולוגים: "צבאות מודרניים מבצעים יותר ויותר משימות שאינן מלחמתיות... פוליטיקה, תרבות ורעיונות....[14]"   6. קודקודים אחרי הגירוש   §         אלוף גרשון הכהן: "מה שקרה בשנה שעברה היה פשע, ואני הייתי שותף לפשע נגד העם היהודי". (בבית משפחת סא"ל מורנו ז"ל) §         אלוף יפתח רון-טל :  בקוד האתי של צה"ל ישנם שלושה עקרונות: ניצחון, כבוד ואהבת העם והארץ, אני לא בטוח שבהתנתקות בא לביטוי העקרון השלישי.  עדיין לא ניתן לאמוד את הפגיעה בנוער הכיפות הסרוגות שחווה את ההנתקות ובהשלכות לכך, צבא צריך לפעול מתוך קונצנזוס. אימון החיילים במשך תקופה ארוכה לפינוי ישובים פגעה במוכנות צה"ל למלחמה עתידית "אחרי 32 שנות שרות בצה"ל מתחתי ביקורת על הקשר בין מוכנות צה"ל למלחמה וההתנתקות. עובדתית, במשך שנה, הצבא אימן חיילים לפנות יישובים וזה בא על חשבון דברים אחרים"[15]. מדינה שמוכנה לוותר על חלקים מאדמתה משולה בעיניי למדינה מתאבדת. השימוש בצבא כגוף המפנה יישובים פוגע קשות בכוחו של הצבא - ואני מקווה שהפגיעה אינה אנושה. הייתה זו שגיאה אומללה להחליט שצה"ל יוביל את ההתנתקות[16]. §         הרב וייס: יש בליבי ספק גדול אם לנוכח המציאות הקשה, הכואבת והמדממת שאנו חווים ביום-יום, היו חוזרים הרבנים על היתרם. כשאני מעלעל באלבום התמונות של בתי הכנסת, בתי המדרש, מוסדות החינוך, האולפנות והישיבות שהיו ואינם, ליבי שותת, עיני דומעות ואינני מוצא מנוח לכף רגלי. אינני חדל מלשאול את עצמי - האם לא היה חורבנם לשווא? האם על החורבן העכשווי יבנה השלום בעתיד? והאם בגינו תשקוט הארץ 40 שנה?"   אלה היו המפקדים הגבוהים שפקדו על הגירוש; אלה שתחת פיקודם נערכה שטיפת המוח-  פשע בפני עצמו המתקיים לכאורה רק במשטרים טוטאליטריים; אלה שבאמצעים פסולים החדירו לחיילים את חובת הציות לביצוע הפשע, ומודים עכשיו שאסור היה לצבא להשתתף בביצועו; מודים שמשום כך הצבא  לא מילא את ייעודו; מודים שזה לא היה בקונסנזוס וחרץ בחברה צלקת עמוקה. כל מה שאסרו הם על החיילים לומר בעת האימונים לגירוש, הם אומרים אחרי שה"סרבנים" נענשו, נכלאו, נזרקו מהצבא, הועמדו בהכרח מול מצפונם, כאשר על כן בהם וגם באחרים  נפער אי-אמון שרק התחזק למשמע דברים מאוחרים אלה.   7. שאלות לסיכום למרות כל האמור עד כאן, האם על אף שטיפת המוח, האיומים, ההונאות והשוחד, הייתה לחיילים בחירה חופשית?!!!   האם בצדק נתבעו החיילים ע"י המגורשים לסרב, למרות שטיפת המוח?   האם הצליחו הפסיכולוגים להקהות את מצפונם של המגרשים עד כדי כך ש"טובת המדינה" גברה על התחושה הבריאה והטבעית בדבר העוול והפשע המתבצעים על ידם, כפי שהודו לאחר מכן נותני הפקודה הבלתי מוסרית בעליל?      [1] ר' באתר כאן: ערוצים- הסבת צה"ל ל-'פצל"ם' [2] http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/916560.html [3] כתב העת 'פסיכולוגיה צבאית' מס.5 [4] "מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה". [5] בסרט 5 ימים, יואב שמיר [6] בנוסף להיותה בלתי מוסרית, אין לשכוח שה"הכנות" החלו לקרום עור וגידים זמן רב לפני החלטת הכנסת. וראו גם בדו"ח המצ"ח החלק המשפטי. [7] ערכת "הכנות מנטאליות' [8] סיפור של גרמני (עמ' 7): [9] ר' באתר, ערוץ 'שטיפת המוח- המשימה חוקית' [10] ערכות [11] ערכות ה"הכנות מנטאליות" [12] 'כל העדכונים היומיים לשטח שהופצו במשימת ההתנתקות לתיעוד וללמידה' (סה"כ 29 עדכונים)   [13] ערכות ההכנה (מפקדת קח"ר): [14] כתב עת 'פסיכולוגיה צבאית' מס. 5 [15] ערוץ 7   23/04/07 [16] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3310841,00.html