ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ה', כו’ בכסלו תשע”ח
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
ביום ד', 17.03.2010, יוצאת כיתה לשיעור מד"ס בפאתי שכונת אבו סנינה בחברון, בשטח H2, ממזרח לחניון האוטובוסים שליד מערת המכפלה; שטח בשליטה צה"לית מלאה. הכיתה יוצאת לריצה עם רובה אחד, וטועה בדרך, עם שלא עוברת לשטח שאינו בשליטה רשמית של צה"ל. או אז שואל ה-מ.כ. "פלשתיני" מקומי, איך הוא מתקן את הטעות, ואותו "סַאחֶב" שולח אותו (כמובן), ללוע השבאב. הכוח מותקף ע"י המון "פלשתיני" וחוטף 'כאפות' ושאר מיני מכות והשפלות, תוך שהוא נמנע משימוש בנשק, עד שנעלי החיילים נשדדות והם נמלטים מזירת האירוע. תוצאות: 3 חיילים פצועים קל (פיזית), חייל נזקק לטיפול נפשי, אובדן כושר ההרתעה בגזרה ובכלל.

*פלאש:138282-owkS2z9GVi&מדס חברון.swf* חוו"ד המלאה של צוות המצ"ח, שתקציר ממנה משולב במצגת 'בין הכוונות'. חוו"ד שמסתמכת על העובדות בתחקיר ועל חקר "הכנה המנטאלית" לביצוע ה"התנתקות". שברו של הפצל"ם באירוע מד"ס חברון מ-17.03.2010רותי איזיקוביץ, ד"ר אמירה דור, ד"ר. גדי אשל כללי סדרת ההשפלות, שעברה הכיתה באירוע מד"ס חברון, אינה מקרה בודד; אינה מקרה מפתיע; ואף אינה "מקרה" בכלל. במיני-לינץ', 300מ' מעמדת צה"ל, בשטח שאמור להיות בשליטה ישראלית מלאה, הפליאו צעירים "פלשתינים" את "כאפות"יהם בחיילי הכיתה שאיבדו את דרכם, עד שהפשיטו אותם מנעליהם, ובלבוש מכובד זה אפשרו להם לנוס על נפשם. מבוזים, חבולים פיזית ונפשית, ועושים רוח גבית לתורת השלבים הערבית. האירוע כולו הוא תוצאה טבעית, ואף הכרחית, מהבלבול המשתק אותו עובר צה"ל בתעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון. צה"ל בכלל, וחטיבת 'כפיר' בראש ובראשונה. בלבול מכֻוָּן, מתוכנן, ומוטמע בכוונת מְכוֵּן. בלבול שתחילתו ב"אוסלו" ובטחינת מוח ש"פלשתיני" אינו אויב אלא "פרטנר". בלבול, שהמשכו בדה-לגיטימציה של נצחון על אותו "פלשתיני". נצחון ברמה הטקטית ו/או ברמה האסטרטגית. נצחון בכל עימות, ובמלחמת הטרור שכונתה ה"האינתיפאדה השניה" בפרט. בלבול שהתעצם בגירוש (מעשה שלצורך ההונאה נקרא "התנתקות"), ובהסבת הייעוד של צה"ל ביהודה ושומרון. הסבת ייעוד להיות כח שיטור שמשימתו - גם אם נאמרת בקריצה, לאכוף צווים מיוחדים על היהודים. "אכיפה" שהיא קוד מכובס למירור חיי היהודים. מירור במשפט ומירור באכיפה. מירור בטיפול בחריגות בניה ובאכיפת צווי הקפאה. מירור בהפרדת כוחות בעת עימותים מול פולשים ומציתים ומירור בפינוי מאחזים. זה האחרון מתוזמן בעיקר לשבתות ולמועדי ישראל, כך שילווה בצפצוף רועש. חומש לדוגמא. תקצר היריעה מלפרט כאן איך מוטמע הבלבול המשתק, אך טביעות אצבעותיו ניכרות בכל אירוע המד"ס. מתחילתו ועד סופו: מעמעום זהותו של האויב בהכנת הכוח לתע"מ, עבור בפק"ל-ים לאירועי פח"ע, וכלה בתגובות בעת היתקלות במיני לינץ' בפוטנציה. להלן מספר דוגמאות: היציאה לשעור מד"ס כיתה יוצאת לפעילות בשטח שורץ "פלשתינים" עוינים, אך אינה רואה זאת כפעילות צבאית לכל דבר: הן מבחינת לימוד הציר. הן מבחינת האבטחה והתאום עם כוחות בשטח, והן מבחינת ההתכוננות להיתקלות. אין זאת אלא שהפקודות המקדימות תארו שטח נקי מאויב. נייטראלי. ולמה צריך נשק אחד לאבטחה? -- טוב זה פק"ל צבאי. גם בצריפין נוהגים כך. הפלשתינאי הנשאל: מחלץ מתנדב או מוביל למלכודת ? לאחר שהתברבר בניווט שואל המ.כ. "פלשתינאי" מזדמן את הדרך בה ישוב לבסיסו בשלום. מעשה הפנייה מסתמך על נסיון (שלילי) באימונים. "סיבון" באימוני הניווט שלא לחלוטין שורש בצה"ל. בהפניית שאלה, רואה המ.כ. ב"פלשתיני" חקלאי חביב באליקים, ולא מעלה על הדעת שאותו "פרטנר" ישלח אותו למלכודת. בהכנה לתע"מ הוטמע בגדוד שה"פלשתיני" הוא מקומי מהסוג ה"אחר": שונה מהתושבים היהודיים, אבל דייר מקומי. דייר שצה"ל נותן לו שירות הפרדת כוחות מהיהודים. לא אויב. במצב כזה טבעי שעובד בארגון הנותן שירות יסתייע פה ושם בלקוח. זו מהות יחסי נותן-שרות---לקוח. זו הרי מהות הפצל"ם (פצל"ם הוא קוד שהומצא בהתנתקות - "פעולות צבאיות לא מלחמתיות" ע"מ לעשות לגיטימציה לשימוש בצה"ל ככוח שיטור לגירוש יהודים. כאילו יש תו"ל תקני להסבת צה"ל לכוח שיטור שנותן שירותי שינוע יהודים מביתם). ברור שהתקדים המועלה אצל החייל הוא השאלה התמימה את החקלאי מאליקים, ולא סיפור המור"ק שהיה אמור לשוות מול עיניו כל הזמן, על הרועה הערבי שהסגיר את שיירת הל"ה שיצאה לחלץ את גוש עציון, ערב יום הכרזת המדינה. גם בכניסה ל-לינץ'-בפוטנציה מתוכנת החייל למשטר אל-ירי פקודות ירי בפורעים והתדריכים המתלווים להם, מטרפדים את השימוש בנשק - גם להגנה עצמית בעת סכנת חיים, עד שהנשק נהפך למשקולת שיש לשאתה לתפארת המשמעת, ותו לא. לדוגמא, הפק"ל לגבי זורק בקת"ב. אז אמנם הפקודה היא לירות בזורק בקת"ב, אך לא לפני שהזורק התמים - שהופך להיות "חשוד", הצית את הבקת"ב, ולא לאחר שהבקת"ב נפרד מידו - לאחר ההטלה, אלא רק בשעה שהבקת"ב בידו, דולק. וכמובן, שאותן שניות יש לסיים נוהל מעצר חשוד. נוהל שכולל את סדרת הפעולות הבאה (ללא אפשרות לקיצור דרך כלשהו!): 1. קריאה לחשוד עצור (בערבית ובעברית) 2. ירי לאויר, אם לא עוצר 3. ירי לפלג גוף תחתון של החשוד. כל זאת באותן שניות בהן "החשוד" הצית את הבקת"ב ומחזיק אותו דולק בידו ומתכונן להטלה, אך בטרם נשמעה השריקה להטלה. השילוב הקטלני של לא-אויב, נשק-שאסור-בשימוש, והכחשת התרחיש של לינץ' בפוטנציה, מביא חייל ומפקד למסקנה שחייל צה"ל באיו"ש לא יורה בלי פקודה מפורשת מקודקוד שרשרת הפיקוד. אי אפשר להמנע ממסקנה שצה"ל המפוצל"ם, צה"ל שהטמיע בקרבו את מודל "המאבק הבלתי אלים" מול מתנחלים ב"התנתקות" ובפינוי מאחזים, הנחיל לחייליו בתע"מ באיו"ש את רוח המאבק הזה, גם מול אויב אמיתי (במקור, ב"מאבק בלתי אלים" נגד הגירוש, הוסט המאבק לכך שהכתומים בעצם רק מביעים מחאה, אבל לא ממש מונעים את ביצוע הגירוש. בנוסף, היה למעשה ברור למסיתים נגד הכתומים בתקשורת ובמערכות "ההכנה המנטלית" בצה"ל, כי הכתומים לא פוגעים בשערה משערות ראשם של חיילי צה"ל, שהם עצמם ובשרם). לא משאירים פצועים בשטח? הרי כפסע היה בין חילוץ - כפי שהסתיים, גם אם בלי נעליים, לבין חטיפה ופיגוע מיקוח. באופן טבעי, הקניית זהות של שוטר מגשר ושומר על שקט תעשייתי דוחקת את ההקרבה ואת רוח צה"ל, גם אם באופן רשמי לא יוסבר לחיילים שבתע"מ הנוכחי רוח צה"ל הוצאה לחופשה. מכחישים היתקלות; מוציאים מהמילון "נצחון" ההטמעה של הבלבול בין "אויב" ל"אחר-שאינו-אויב", בהכרח מונעת את החיילים מלזהות את אירוע המד"ס כהיתקלות. החייל לא מתוכנת לנקוט בכל הפעולות האינסטינקטיביות שנוהגות בהיתקלות קלאסית: פזצט"א, הסתערות והשמדת האויב. אין גם תו"ל חליפי. גם הכוחות המחלצים לא עצרו איש. נצחון - מחוץ לתחום. רוח צה"ל לא רלוונטית במשימה הנוכחית. כל הכוחות מטמיעים את רוח המפקד - שמשימה שמעצבת את זהותם החדשה באיו"ש: לא עושים גלים. לא מפירים את השקט. ולא בלי קשר: למפקדים, זו המטרה וזה הא'ב של הקידום. סיבת הסיבות צה"ל של אירוע המד"ס ממחיש את שינוי הזהות המסוכן שצה"ל המפוצלם עובר: שינוי זהות מחייל מסתער ומנצח לשוטר מגשר ושומר על השקט תעשייתי. שינוי זהות שחריף ברמת הקבוצה בהרבה משינוי הזהות ברמת הפרט.