ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ו', כו’ באב תשע”ז
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
רון פרסלר מביא ב'הארץ', ב-06.08.2010, יומן של קצין "מפנה" ב"התנתקות"; קצין מח"א, בכותרת: 'להתנתק מהרגשות להתחבר לזיכרון'. ביומן פורס הקצין ה"מפנה" את ראייתו את מחאת המגורשים והכתומים. לטענתו, נכונותו לבצע את הגירוש לא באה מ"ההכנה המנטלית", ואם הכנה זו תרמה במשהו, זה היה בבוז שהיא מילאה אותו מול נסיונות המגורשים והכתומים להציג מולו סבל, ולפנות אל הלב היהודי שבו. יתרה מכך, לראייתו, נסיונות אלו דווקא העידו על צביעות: על הצגה של סבל של אנשים שבעים שמנסים לעבוד עליו, ולא על עוול אמיתי ולא על זוועה אמיתית ולא על היות הגירוש פשע אמיתי. לתשומת לב כל נאמני האומה, הארץ וההתיישבות !

איך רואה קצין מגרש את המחאה של המגורשים/מוחרבים ? ד"ר גדי אשל המאמר פורסם ב'ארץ ישראל שלנו', גליון ט"ו אלול תש"ע, #104 בשם: שטופי מוח, ערלי לב לפני ה"התנתקות", וכדי לבצע אותה, עבר צה"ל "הכנה מנטלית". זה היה פרוייקט שטיפת מוח כלל צה"לי. פרוייקט שגמז כל פעילות אחרת בצה"ל ב-18 החודשים שלפני הגירוש. במסגרת הפרוייקט תוכנתו כ-60,000 חיילים וקצינים לבצע את פקודת הגירוש באופן רובוטי, בלי לשאול שאלות, ותוך "ניתוק רגשי". צה"ל כולו עבר אז הסבה להיות כוח שיטור שמשימתו גירוש יהודים, ו"רוח צה"ל" והנצחון על האויב, הוכנסו להקפאה. הפסיכולוגים שעשו את השטיפה אמנם הבטיחו שהקפאת "רוח צה"ל" וייעודו, זמניים, ויתפוגגו בגמר ביצוע "המשימה", אך להקפאות מומנטום משלהן, והן לא ממהרות לחלוף. "פצל"מ" - "פעולות צבאיות לא מלחמתיות" קראו אז לאותה הסבה, וכידוע, שברו של אותו פצל"ם, היה במלחמת לבנון השניה. אמנם מאז גירוש ה"התנתקות", עברה מלאכת ההחרבה של בתי מגורים ובתי כנסיות שבונים היהודים ביהודה ושומרון למגרשים מקצועיים - פלוגות מג"ב ויס"מ, כאשר צה"ל מבודד את איזור הפעולה במעגלים חיצוניים, אך שאלת התגובה מול כל אלו נותרה כשהיתה. והתגובה, עיקרה, היה והווה - להוותנו - משני סוגים: (א) מחאה ו-(ב) נסיון להשפיע על המגרשים. אין, ולא היה, מאמץ למנוע את המעשה ממש. כפר מימון הסתיים, כידוע, בהקפות בתוך הגדרות, תחת עינם הפקוחה של מאות סדרנים. את מקום הצעדה 'לעזרת אחינו הגיבורים' תפסה שם שירה אדירה: "חייל, שוטר, אוהבים אותך יותר". נקודת המוצא, גם במחאה וגם בהשתדלות לשכנע לסרב לפקודת הגירוש (ציות ערכי), היתה, שבתודעה של החיילים שנצטוו לגרש, קודמת היהודיוּת לחייליוּת, ורק צריך לעורר אותה. יומן התנתקות, שכתב לאחרונה רון פרסלר - קצין "מפנה" מחיל האוויר, ב'הארץ', שופך אור על ראיית החיילים שאינם מגרשים-מקצועיים, את המחאה ואת הנסיונות לדבר על ליבם. להלן מספר הבהקים מראייה זו: • מבחינת ביצוע המשימה - גירוש או החרבה, צה"ל 'לא סופר' את המוחים. להיפך, הוצאת קיטור במחאה עקרה, דווקא מעקרת התנגדות האמיתית. לכן הוא יכול להציב מולם חיילי שירותים, ג'ובניקים או מתכנתים. יתרה מזאת, חלק ניכר מ"ההכנה המנטלית" דווקא אימן את החיילים לספוג מחאות וכעסים מצד המגורשים בלי להתעצבן. "זה לא אישי" וקל לספוג זאת תוך "ניתוק רגשי", או כפי שזה נקרא בציניות בקוד המכובס של "ההכנה המנטלית": "בנחישות וברגישות". זאת כל עוד מדובר בהוצאת קיטור עקרה: מילים שאין בצידן מעשה או היצמדות פסיבית לקרקע, אך לא במחאה מאיימת. מהי מחאה מאיימת? זו מחאה שנושאת בחובה מחשבה האם פקודת החרבה מסויימת חוקית וראויה. לכן, הכניסה הנפת השלט "שמשון לא מפנה בחומש" בהשבעה בחט' כפיר, את המערכת לתזזית. אך תזזית זו לא באה עקב היותה מחאה, אלא עקב האיום שזו הקרינה על ציות לפקודות גירוש. • איך רואה קצין או חייל שעבר "הכנה מנטלית" מחאות קולניות של מגורשים או כתומים: בכי של נערות, בכי בכלל, עטיית סימני אבל על גירוש והֶלֶם מול "צייתנות גרמנית" - טלאי כתום (גם אם אסוציאציה זו באה ממעמקי הנפש, ואפילו מצד ניצולי שואה)? -- ובכן, יש לקחת בחשבון שמגרֵש מגיע לפעולה לאחר שעבר סימולציות שבהן הוא תוכנת לקטלג מחאות אלו כהצגה. הצגה שכבר יוצאת לו מהאף עד לזרא. הצגה שאינה מבטאת צער אמיתי של המגורשים/מוחרבים, או אהבה אמיתית שלהם לביתם, לקהילתם ולמולדתם. למה? - כי כך הוא תוכנת; כי אין חיה כזו כמו אהבת מתנחל את ביתו ואת ארצו. הכל הצגה. הצגה כדי לעבוד עליו - על "המפנה" (וכן, חשוב לו להקרא "מפנה" ולא 'מגרש'). אך הוא הרי כבר חוסן מפני כל רגש בהכנה שעבר - ב"ניתוק הרגשי". • יתרה מזאת, קריאות "נאצים", עובדות בהפוך על חיילים שנאטמו ב"הכנה המנטלית". הן מעוררות בהם בוז כפול כלפי המוחרבים: (א) מכיוון שאין להם - למגורשים/מוחרבים - זעזוע אמיתי על גירושם/החרבתם, הם נזקקים להעלות מן האוב דברים שבאמת היו מזעזעים, וזו מבחינתו הוכחה שהכל 'הצגה' (ב) תהליך ההשֹנאה המוסווה שהוטמע במְגַרשים ב"הכנה המנטלית" נותן את פירותיו: סוף סוף צבא הרי צריך אויב, והמתנחלים והכתומים הם - לאמיתו של דבר - אויב, אז עכשיו סיבה לשנוא ולתעב אויב זה (וכעת ברור למה היתה קריצה כשדיברו על "אחים"). • לניסיונות להשפיע על חייל מתוכנת ל"ניתוק רגשי" במוטיבים דתיים, משנה נזק. כמובן שלחייל לא דתי, הקריאות לעשות תשובה בשלב הדחיפות ועיקום הידיים, וקללות על ייסורי מצפון שיעיקו עליו עד סוף ימיו, עושות את אוזנו יותר ערלה אפילו משהייתה, אך מסתבר שאנטי גדול יכול דווקא להתפתח אצל חיילים דתיים: הם תוכנתו לתפוס את השימוש במוטיבים דתיים כדתיות מזוייפת, וזה עלול להגביר אצלם את המוטיבציה להשלים את משימת הגירוש/החרבה, ולראות במגורשים דתיים מתחזים. • שיא הבוז שמור - איך לא - לשירי אהבה למְגַרְשִים. השיר "חייל, שוטר, אוהבים אותך יותר" שפרץ בעת פיאסקו ההקפות בתוך הגדר בכפר מימון, חותם אצל חייל שעבר את ה"הכנה המנטלית" את הראייה שחנופה מזוייפת זו מעידה על כך שהכל זיוף. וזה על קצה המזלג. ברור שחובה על כל נאמני ישראל ושיבת ציון לדעת את הראש של מפקד וחייל שנמצאים במסגרת צבאית, ושמקבלים פקודה לבצע גירוש. גירוש או החרבה או כל פקודת מירור חיי מתיישבים אחרת, בכל מעגל שהוא. קודם כל יש לדעת. "דע את האויב" כדי לטַכֵּס את המעשה הנכון. ואשר למעשה הנכון, על כך יורחב בהמשך, עם שאין לכך מטה קסם ממדף.

 
 






צור קשר | דוח המצ"ח: 'ההכנה המנטלית ל"התנתקות" ושברה בצה"ל'


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS