ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'
  www.mentalpreparation.org
ההכנה המנטלית ל"התנתקות"
יום ו', ל’ בתשרי תשע”ח
    אודות  |  על "ההכנה המנטלית"  |  דוח "ההכנה המנטלית"  |  שטיפת המוח  |  הפצל"ם  |  הפוסט-מודרנה  |  שיחדש  |  Mental Preparation  
ד"ר אמירה דור הגישה ערעור על החלטת וועדת התלונות של משרד הבריאות שלא לדון בעבירות האתיות של הפסיכולוגים עומר ואלון. להלן מכתב הערעור, כולל כל הנימוקים וההמקורות כנספחים.

בס"ד כ"ז תשרי תשע"א 5 אוקטובר 2010 לכבוד ועדת התלונות של משרד הבריאות תל-אביב הנדון: ערעור על החלטת הוועדה שלא לדון בעבירות אתיות של הפסיכולוגים עומר ואלון דרישה לדיון חוזר תלונה לועדת התלונות מיום 21.9.2008 שלום רב, בחודש מאי 2010, למעלה משנה לאחר הגשת תלונתנו נגד הפסיכולוגים חיים עומר ונחי אלון, ומיד לאחר שקיבלנו מכם את ההודעה על החלטתכם לדחות את טענותינו בדבר חלקם של שני הפסיכולוגים ב"הכנות מנטאליות" לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, שלחנו אליכם תזכורת לגבי החומר המצוי בידכם, המוכיח את השתתפותם ואת העבירות שעברו על הקוד האתי, וכן עובדות נוספות. בתלונתנו הראשונה הצבענו על עבירות שעברו הנ"ל על סעיפים (שצוינו בבירור) מן הקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י). זאת, פרט לעבירה האתית שבעצם השתתפותם של שני הפסיכולוגים הנ"ל באותן "הכנות". לא קיבלנו את החלטתכם לדחות את התלונה על השניים, כיוון שהיא התעלמה מן החומר המוכיח את השתתפותם, והתבססה על העובדה, שבמאמר שנשלח לוועדה ('צבא נולד'), שמותיהם לא הוזכרו. כתוצאה מן ההתעלמות ומן ה"הוכחה", כביכול, מן המאמר הנ"ל לאי השתתפותם, לא התייחסתם, עניינית ופרטנית, לעבירות על סעיפים ברורים מן הקוד האתי, שצוינו על ידינו, אלא באמירה כללית- "שעצם מעורבות הפסיכולוגים בהכנה ובביצוע ההתנתקות אינה בניגוד לחוק הפסיכולוגים או לכללי האתיקה המקובלים". משום כל אלה, גם לא הזמנתם, לדבריכם, את אלון ועומר לבירור, בו בוודאי היו מודים בחלקם ב"הכנות", כפי שהודו בראיונות לא מעטים לתקשורת. אי לכך, אנחנו חוזרים בזה על עיקרי טענותינו שלא זכו לדיון ו/או התייחסות נאותים, ומצפים לתשובה מהירה ולהתייחסות הולמת, לפני הפנייה למבקר המדינה. את האמור לעיל אנחנו חוזרים ותומכים בנימוקים המפורטים הבאים: א. בדחיית התלונה מתעלמת הוועדה מן העבירות על הקוד האתי המקצועי בתלונה המקורית ובחומר הקודם טענּו (ואנו ממשיכים לטעון) שעצם העבודה המקצועית של עומר ואלון בהכנות לגירוש עם החיילים ועם המתיישבים, מגדירה את החיילים ואת המתיישבים כלקוחות שלהם, לפי הגדרות הקוד האתי. הגדרת החיילים המגרשים והמתיישבים כלקוחות פסיכולוגים, נתמכת גם על ידי הקביעה של ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל מתאריך 8.5.2009 , בה כתוב בהקשר זה: "פסיכולוגים העובדים עם לקוחותיהם עושים זאת בראש ובראשונה כדי להקל ולמזער נזקים נפשיים של הלקוחות השונים, ולכן, לגיטימי הוא שפסיכולוגים פעלו בקרב כל הנוגעים בדבר כמו כוחות הבטחון והנפגעים הפוטנציאליים ". טענתנו היא שעומר ואלון פעלו נגד לקוחותיהם וגרמו נזק עצום למתיישבי גוש קטיף בכך שגורשו מבתיהם, הבתים נהרסו והאדמה נמסרה לערבים.(ראה דו"חות הוועדה הממלכתית) כמו כן נגרם נזק נפשי, שאת מימדיו ניתן היום רק לשער, לחיילים המגרשים, אשר ביצעו את הפעולה תחת השפעת טיפול כפוי. אלון ועומר הפרו בכך מספר עקרונות יסוד של הקוד האתי הפסיכולוגי 2004 : עקרון א' "קידום טובתם ורווחתם הנפשית של הלקוחות" עקרון ג' "יושרה" עקרון ד' "אחריות חברתית" כמצוטט: מצופה מפסיכולוגים כי "הם יישמו ויביאו לידיעת הציבור את ידיעותיהם בפסיכולוגיה במטרה לתרום לרווחת בני האדם" (עמ' 6, חוק האתיקה של הפ"י). אנחנו חוזרים וטוענים כי בהתנהגותם של אלון ועומר יש: התעלמות מסעיף 1 של "יישום כללי האתיקה" הפרה בוטה של סעיף 2.1 "פסיכולוגיה מקצועית" סעיף 4.1 "מתן מידע ללקוח" סעיף 4.2 "הסכמה של הלקוח להתערבות הפסיכולוגית" סעיף 5.1 "יחסים פסיכולוג לקוח" סעיף 5.6 "נאמנויות כפולות" ובמיוחד של סעיף 5.3 "הימנעות מפגיעה" [1] להלן ציטוט הסעיף האחרון מהקוד האתי: "א. ככלל, פסיכולוגים לא ינצלו לרעה את כוחם ואת השפעתם המקצועיים ובפרט על לקוחותיהם ובני משפחתם, ועל האנשים שעליהם הם מופקדים במסגרת פיקוח, הדרכה, הערכה או סמכות אחרת." ב. בדחיית התלונה מתעלמת הוועדה מחלקם האישי המובהק של אלון ועומר בהכנות לגירוש התלונה הוגשה בזמנה מפני שחלקם המכריע של השניים ב"הכנה המנטאלית" הוברר בציבור ללא צל של ספק, על סמך עדותם שלהם ומסמכים שונים. ואילו הוועדה מתעלמת מכל ההוכחות וההפניות למקורות מידע על פעילותם של אלון ועומר, אשר שלחנו אליה במקור ובכך, בהינף קולמוס, היא מנקה, כביכול, את אלון ועומר משותפות בפעולת הגירוש. יתירה מזו, הועדה נותנת נימוק תמוה ביותר להחלטתה בכך שאין שמותיהם מוזכרים במאמר "צבא נולד", מאמר פסיכולוגי אשר סוקר את ההתערבויות הפסיכולוגיות שנערכו בחיילי צה"ל, ואשר נשלח אליה כחומר רקע מקצועי בלבד. הנימוק: "אין עילה לערב את הנילונים אלון ועומר עם הנאמר במאמר, שכן המאמר הוא פרי עטם של [אחרים]..." הוא בוודאי אינו רלבנטי. אנחנו ממשיכים לעמוד מאחורי כל הכתוב בתלונתנו, ודורשים דיון חוזר ואמיתי, עכשיו, לאחר שהוברר לכם מעבר לכל ספק שהשתתפות עומר ואלון בהכנה המנטלית היא עובדה נחרצת, עובדה שאושרה גם על ידם. מדובר ב"הכנה המנטאלית" שנערכה ל- 40,000 חיילים לקראת הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, גירוש שהחל ב-י' באב תשס"ה (15 באוגוסט 2005). בתלונתנו הפנינו את הוועדה בעיקר לפרקים 2, 4 ו- 6 בדו"ח "ההכנה המנטלית להתנתקות ושברה בצה"ל" (להלן "דו"ח") שהיה מצורף בגירסה מודפסת לתלונה ומצוי בשלמותו באתר האינטרנט mentalpreparation.org .www בפרקים אלה מצויים ציטוטים ומקורות להודאות של אלון ועומר בעובדה שהם-הם אלה שאימנו את המפקדים ואת הפסיכולוגים של הצבא ושל המשטרה; הם אלה שלימדו אותם טכניקות שונות של מניפולציה רגשית, הטמעת מסרים והשפעה מאסיבית על התנהגות החיילים, על עמדותיהם ועל רגשותיהם. הם עשו זאת תוך ניצול כישוריהם הפסיכולוגיים וההיפנוטיים. להלן קטעים מהכתוב בדו"ח: · קטע מריאיון עם אורית ארפא (Arfa) בעיתון ג'רוזלם פוסט מתאריך 9.8.2007 : "IT WAS clear that if we prepared them effectively in preventing violence and escalation, then there are good chances that they wouldn't have any negative reactions," says Haim Omer, a psychology professor at Tel Aviv University and co-author of The Psychology of Demonization with psychologist Nahi Alon. Their work with the armed forces focused on preventing violence - not trauma - although, for Omer, minimizing the level of violence and trauma are intertwined. Omer and Alon trained IDF officers and settlers based on principles covered in their book, particularly the art of "constructive conflict," a set of strategies designed to minimize violent escalations, provocations and arguments between two sides in conflict. For example, soldiers were taught not to give in to their instincts to react to the arguments, insults, pleadings and curses of the settlers. The self-control exhibited by both the soldiers and settlers played a role in neutralizing the psychological battlefield and accelerating the relatively quick and bloodless execution of the disengagement.[2] תרגום מקוצר:"חיים עומר ונחי אלון הכשירו לדבריהם קציני צה"ל ומתנחלים על מנת להפחית הסלמה לאלימות, התגרויות וּויכוחים בין שני הצדדים לעימות. לחיילים ניתנו הוראות שלא להגיב לוויכוחים, לתחינות ולקללות שבאו מצד המתנחלים על פי האינסטינקטים הטבועים בהם". · ההדרכה הפסיכולוגית של אלון ועומר הופצה, לדבריהם, לכל הפסיכולוגים והמפקדים של הצבא והמשטרה והגיעה באופן אישי לכל החיילים והשוטרים. http://www.oritarfa.com/engagingthedisengagers.htm · "...אלון ועומר במאמרם[3] שלהם תיארו בהתלהבות את סוג המאבק החדש של מתנגדי הגירוש שאותו הם הצליחו להנחיל, מאבק "המכוון להתנגד לפעולות הצד השני ולא לנצח אותו"[4]. · אלון ועומר הדריכו את החיילים ואת המתיישבים, כנאמר בג'רוזלם פוסט מ-10.8.2006(קטעים מכתבתהּ של העיתונאית רותי בלום:) To prevent a bloody battle and what many feared could become a full-fledged civil war, both the IDF and the settlers took lessons from psychologists Omer and Alon in the art of "constructive conflict." For this he can take at least some of the credit: Co-author with colleague Nahi Alon of several books on conflict management, Omer worked with army commanders during the period leading up to disengagement to prepare them for one of the most unconventional military operations - arguably the most painful and controversial - in the country's history. ובהמשך הראיון עומר מצהיר שהוא בהחלט יחזור להדריך גם את הצבא וגם את המתיישבים בעתיד, אם יפנו אליו (שם): If Prime Minister Ehud Olmert's realignment plan is executed, will you be called in again to train the army? If I'm asked to do it, I certainly will. But not just the army; the settlers, as well, as Nahi Alon did last year. [5] בעתון 'משפחה' מיולי 2010, מסביר עומר כיצד אימן את החיילים ובכך הפך למעשה את החייל ל'שעון דובר', לרובוט הפועל מכוח "מנגנון ניתוק רגשי", עליו עמלו הפסיכולוגים ב"הכנה מנטאלית" (מצ"ב צילום): Dr. Omer rehearsed a strict text with soldiers entering homes to be evacuated. Soldiers were given a script: "We have to evacuate your home. We ask to be ready at such and such time". If a household member engaged the soldiers in an argument, they were not to respond in any way other than to repeat the above, with the addition, "you don't have a choice". הוכחה נוספת מופיעה בפרסומי הקרן החדשה לישראל ( ( NIF באוגוסט 2006: Exactly one year ago, the Israeli army and police conducted a withdrawal of settlers from the Gaza . Because they knew that this was a contentious and potentially violent issue and a difficult assignment for the soldiers, the New Israel Fund arranged for two Israeli psychologists -- Haim Omer, PH.D., psychology professor at Tel Aviv University , and Nahi Alon, clinical psychologist and co-director of The School of Buddhist Psychology in Tel Aviv -- to train both frontline police and soldiers. Drs. Omer and Alon, who are internationally recognized for their expertise in the principles of nonviolent conflicts and intervention, played a key role in the disengagement despite initial distrust of their techniques by IDF and police leadership. The army and police certainly used the psychologists' research: the end result was an evacuation of thousands of settlers with few outbursts of violence and no loss of life, and police and soldiers demonstrated unusual restraint in the face of extreme verbal provocation. מקור: http://www.nif.org/media-center/press-releases/israeli-psychologists-who.html ( כאן יש להזכיר, ובוודאי קראו חברי הוועדה הנכבדים בדו"ח שהעברנו עם הגשת התלונה, כי הפסיכולוגים החלו עבודתם שנה וחצי לפני אישור חוק ההתנתקות בכנסת. עוד לפני ש"על כוחות הבטחון הייתה מוטלת חובה לפעול להשלמתו", ועוד לפני "שהיה זה מבצע חוקי" כפי שהניחה הוועדה) בכך שאלון ועומר הדריכו את הטיפול הפסיכולוגי הכפוי בחיילי צה"ל, המכונה בשם "ההכנה המנטאלית" , הם ביצעו עבירות חמורות על פי הקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל, אשר פורסם בשנת 2004 . ג. דחיית התלונה מתבססת על השוואה בין החיילים לשוטרים והשוואת המתיישבים לאסירים מתפרעים הוועדה טענה שמעורבות הפסיכולוגים עם החיילים זהה לייעוץ פסיכולוגי שניתן למשטרה במקרה של התפרעות אסירים אלימים בבית סוהר. כמו כן השתמשה הוועדה בנימוק שהפסיכולוגים סייעו לאכיפת החוק ובכך כל פעולתם היא מוצדקת. טענה כזאת לא נטענה אפילו על ידי הצבא. עיסוק בפעולה של שיטור, כביכול, אינה הופכת חייל לשוטר, ולו רק מפני שלא בחר לשרת במשטרה ואינו מקבל תנאי שכר ותנאים אחרים של שוטר. הוא חייל בגיוס חובה תחת פיקוד צה"ל. זאת ועוד: הוועדה ערכה השוואה בין הכנת האזרחים התמימים, המיועדים לגירוש ולהפקעת זכויות האדם שלהם (כך אפילו לפי החלטת רוב שופטי בג"צ בעתירות נגד החוק[6]), לבין השתלטות על אסירים מתפרעים, בתוך בית סוהר. מובן כי השיקולים שעומדים מול פסיכולוג משטרתי בעת התפרעות בבית סוהר הם שונים מאלה שעמדו לפני הפסיכולוגים שהכינו את הצבא לגירוש. פסיכולוג משטרתי מתעלם מזכויות האסיר המתפרע בגלל השיקול של "איום על שלום הציבור מול הזכויות האזרחיות של האסיר המתפרע". ואילו תושבי גוש קטיף, נצמדו לבתיהם בכל ליבם אך הם מעולם לא איימו בשום מצב על שלום הציבור. עצם ההשוואה של המתיישבים לאסירים מתפרעים היא תמוהה. לסיכום, אנו דורשים דיון רציני בערעורנו על מסקנות הוועדה, בכפוף לכל החומר שהובא בפניה הראשונה ובחומר שנוסף כאן. אנו דורשים דיון אמיתי, הן באתיקה של המעשה עצמו- התערבותם של אלון ועומר, והן בפעילותם הפוגעת בבריאותם הנפשית של החיילים והתושבים, והנוגדת את סעיפי הקוד האתי שצוינו לעיל. אנו דורשים דיון בהתנהגות עומר ואלון בהתאם לכל סעיף וסעיף. אנו שומרים לעצמנו את הזכות לפנות למבקר המדינה, אם לא נקבל מענה ענייני והולם לערעור, ובזמן הקבוע בחוק. להזכירכם, עברו שנתיים מאז ניסינו להגיש את התלונה במשרד הפסיכולוגית הראשית ביפו ביום כ"א אלול תשס"ח, 21.9.2008, וגורשנו מהמשרד. לאחר כחודשיים נמסר לנו כי יש לשלוח את התלונה לועדת התלונות של משרד הבריאות ושלחנו מייד. ב-26 במרץ 2009 נתבקשנו על ידי אפרת אמסלם, מתמחה ביחידה לדין משמעתי במשרד הבריאות, לשלוח עוד פרטים והסברים ושלחנו מיידית. רק כעבור יותר משנה, ב-10 למאי 2010 הגיעה הדחייה המוחלטת של התלונה, למעשה ללא זימון הנילונים וללא בירור. שלחנו חומר נוסף ועליו לא היתה עליו כל תגובה. בשלב זה מוגש הערעור הנוכחי. בכבוד רב ד"ר אמירה דור פסיכולוגית קלינית ורפואית מדריכה מ.ר. 1469 בשם 41 החותמים על התלונה המקורית [1] מטפלת בחיילות אחרי הגירוש, דניאלה שבאר שפירא: "הרגשתי כמעט כמו בקבוצה של נפגעות תקיפה מינית. הסימפטומים שהחיילות תיארו הם כאלה המוכרים מטיפול בנשים מוכות ובנפגעות אונס". ('הארץ' 15.9.05) [2] פרק שני: הפנייה לריאיון שערכה העיתונאית אורית ארפא עם אלון ועומר (ג'רוזלם פוסט 9.8.07). [3] כפר מיימון: מאבק הרסני או מאבק בונה [4] פרק רביעי [5] http://www.jpost.com/Magazine/Features/Article.aspx?id=31252 [6] "...חוק יישום ההתנתקות פוגע בכבוד האדם של הישראלים המפונים. כבוד זה מוגן בסעיף 2 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". יישום ההתנתקות מנתק את הישראלי המפונה מביתו, מסביבתו, מבית הכנסת שלו ומבית הקברות בו קבורים מתיו. הוא פוגע באישיותו..." (ציטוט, ר' לקמן:) (#82 בג"ץ 1661/05, בג"ץ 1798/05, בג"ץ 2252/05, בג"ץ 2703/05, בג"ץ 3059/05, בג"ץ 3127/05, בג"ץ 3205/05, בג"ץ 3208/05, בג"ץ 3761/05, בג"ץ 4004/05, בג"ץ 4014/05, בג"ץ 4054/05)