| | ובכל זאת - תשובה לינון זעפרני הצייתן, אביתר בן-צדף, 16.08.2012 | | אפתח בסיפור קטן: בתחילת תש"ח החליטו נבזי 'ההגנה' לבצע שוב "סזון". כנראה, חסר להם בידור. המנוולים חטפו כמה אנשי לח"י ואצ"ל בחיפה, ועינו אותם. זו הייתה דרכם של הפושעים לתרום להקמת המדינה. בתגובה חטף לח"י את יוסף רוכל-אבידר – מבכירי המפקדים ב'הגנה' ולימים אלוף בצה"ל. התוצאה – אנשי לח"י שוחררו חבולים מידי הפושעים, שרצחו איש אצ"ל (ידידיה סגל הי"ד), שעינו, כנראה, בעת מעצרו בידיהם.דוד המלך הקדים את כולנו במסקנה הנכונה – "עם חסיד תתחסד, עם גיבור תיתמם. עם נבר תיתבר. עם עיקש תיתפל ..." (שמואל ב' כ"ב, כ"ו-כ"ח).כלומר, לו היה סירוב פקודה נרחב, המדינה הייתה רועשת, והפשע האיום, שעוד לא גמרנו לשלם את מחירו הנורא, היה נמנע – כשם שאנשי לח"י שוחררו מיד רודפיהם הרשעים והפחדנים בתש"ח.לכאורה, לממשלת הזדון והשחיתות של שרון הייתה הזכות להחליט לגרש את יהודי קטיף מבתיהם. לממשלה יש זכות גם להוסיף יום תשיעי לשבוע, אך האם אדם מן היישוב – יהודי, שעמו יקר לו – חייב להיסחף במרוצת עדר הקרנפים?! | |
| | | מכתב ינון זעפרני ב'עולם קטן': "גם לאחרים יש ערכים", מ-כ"ב אב, תשע"ב, ותגובות חברי המצ"ח לו | | מתוך תשובת גדי: נפתח בשבח: עמידתך על עקרון שלאורו (או חשכתו) עשית את מעשיך, גם 7 שנים אחרי ומול כל ההוכחות על היות המעשה פיגוע לדורות, ראויה לציון. אני מצדיע לעמידה זו. מצדיע, כמו שאני מצדיע לחברי ה"וועד האנגלי לכדור הארץ שטוח" על עמידתם על האמת שלהם. כן, מסתבר שיש איזה 20 לֵצים כאלה, שדוחים בשאט נפש את כל דברי ההבל על היות כדור הארץ כדור, ומתכנסים מידי שנה לכנס חיזוק שנתי. בכנס, הם מתדלקים את עצמם על היות כדור הארץ שטוח, באותו להט שאתה, ינון, מהלל ומקלס את גירוש ה"התנתקות".
מתוך תשובת רותי: ואולי פשוט שינון זעפרני יקרא את יאיר לפיד כעבור שנתיים מהגירוש: "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות: זה מעולם לא היה קשור לפלשתינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום, לתשישותו היחסית של צה"ל או לכל אחד מההסברים שניתנו לנו (ונסתרו שוב ושוב). המניע היה אחר לגמרי.מטרת העקירה הייתה ללמדם שיעור בצניעות ואולי גם בדמוקרטיה | |
| | | ראיון בערוץ-7, על סדרת הרצאות במוזיאון גוש קטיף ועל תובנות מזכרונות של קצין מגרש, גדי אשל, 18.10.10 | | בין השאר, לאחר דיווח קצר על פרוייקט ההכנה המנטלית, מדווח על מאמר שפורסם לפני חודשים אחדים, ובו מספר קצין חיל האוויר שהשתתף בעקירה, כיצד הוא ראה את ניסיונות העקורים לשכנע קצינים וחיילים לסרב לפקודת הגירוש ולהניא אותם מביצוע הפקודה. קצין זה מתאר את תגובתו לשימוש במוטיבים יהודיים, לנסיונות להשוות את הגירוש לזוועת השואה, לנסיונות להאהיב את המגרשים במגורשים, ובכלל איך התקבלה המחאה - לאחר שנתפסה כמחאה נטו, ולא כנסיון למנוע את הגירוש, ע"י המגרשים. | |
| | | איך רואה קצין מגרש את המחאה של המגורשים/מוחרבים ?, ד"ר גדי אשל | | רון פרסלר מביא ב'הארץ', ב-06.08.2010, יומן של קצין "מפנה" ב"התנתקות"; קצין מח"א, בכותרת: 'להתנתק מהרגשות להתחבר לזיכרון'. ביומן פורס הקצין ה"מפנה" את ראייתו את מחאת המגורשים והכתומים. לטענתו, נכונותו לבצע את הגירוש לא באה מ"ההכנה המנטלית", ואם הכנה זו תרמה במשהו, זה היה בבוז שהיא מילאה אותו מול נסיונות המגורשים והכתומים להציג מולו סבל, ולפנות אל הלב היהודי שבו. יתרה מכך, לראייתו, נסיונות אלו דווקא העידו על צביעות: על הצגה של סבל של אנשים
שבעים שמנסים לעבוד עליו, ולא על עוול אמיתי ולא על
זוועה אמיתית ולא על היות הגירוש פשע
אמיתי. לתשומת לב כל נאמני האומה, הארץ וההתיישבות ! | |
| | | זכרון של קצין "מפנה" ב"התנתקות" - רון פרסלר: כתבה מ'הארץ', ותובנות ממנה, ג.א. | | רון פרסלר מביא ב'הארץ', ב-06.08.2010, יומן של קצין "מפנה" ב"התנתקות"; קצין מח"א: 'להתנתק מהרגשות להתחבר לזיכרון'. זהו זכרון של צופה לא מעורב: לא מנוכר במיוחד, אבל בודאי לא אחד שמזדהה עם האומה והארץ, ההתיישבות והציונות, האנשים אותם בא לגרש, והצדק והמוסר היהודיים. עכשיו, ממרחק 5 שנים ולאחר שכישוף 'ההכנה המנטלית' לא קושר אותו יותר, הוא מסתכל בהשתאות על הטמטום, אך רואה זאת - לכל היותר - כמו מסע לחוויה הזויה ללא פשר. אך ל"וידוי" זה חשיבות רבה: אש השליחות היהודית והציונית לא מפעמת ברוב הציבור הכללי - גם אם רובו הגדול רחוק מלהיות סמולני ושונא יהודים, ולכן, ניסיון לעורר בחיילים הנמנים על ציבור זה, התנגדות המונית למשימת גירוש - התנגדות שמבוססת על הכרה יהודית ומוסרית, הוא דון-קישוטי. קיצור תובנותי - בסוף המאמר. | תגובות: -1 צפיות: -1 | |
| | | | | | | | | | | | | | | הציות: המטרה של ההכנה המנטלית. רותי איזיקוביץ | | | שטיפת המוח במשך החודשים שקדמו לגירוש ("הכנות מנטאליות"), ואשר במרכזה המטרה לגרום לציות חסר אבחנה וטוטאלי לפקודת הגירוש, לא הסתיימה עם תחילת הגירוש בפועל. לכל גדוד נצמד פסיכולוג בעת הביצוע, למניעת חריגה מן השורה, ולו של חייל אחד מה-40,000 שהשתתפו.הפסיכולוגים היו זרוע אחת שאחזה בכל חייל וחייל, כאשר השנייה,בתנועת מלקלחיים, הייתה- הפיקוד הצבאי הגבוה. מפקדים שלחמו במלחמות ישראל וסיכנו את חייהם למען קיום מדינת ישראל, קיבלו עליהם, לפתע פתאום, אידיאולוגיה הפוכה לזו שהייתה ביסוד הנכונות שלהם להקרבת חייהם עד אז. | |
| | | |
|
| |